מלמד להועיל חלק ג · חלק י״א סימן ב׳

ובדין מזנה הראשון אשר דבר בזה הוא המרדכי בפ' החולץ בשם הר"ם דאפי' ר"ת שחולק על ר"ש הזקן מ"מ במזנה מודה, וחכמי דורו חלקו עליו ויש מן האחרונים שפסקו להיפך דאפי' ר"ש הזקן שמתיר בגרושה אוסר במזנה שאין לה ממי שתתבע. ומהר"י מינץ אף שהקיל במזנה היינו משום להציל את הרבים ממכשול כהאי אמתא דעבדי בה אינשי איסורא במס' גיטין, ובסוף דבריו עשה סניף להיתר כיון דקיי"ל אשה מזנה מתהפכת שלא תלד וא"כ זנות הוי מילתא דלא שכיח שתלד ולא גזרו בה רבנן ולא הוי בכלל מינקת חבירו והאחרונים בנו על סניף זה בנינים הפורחים באויר ועכ"פ אין לנו שום ראיי' מן הש"ס או מן הראשונים, אבל האחרונים כמעט כולם הסכימו ועשו מעשה להתיר במזנה אפילו בלא דחק ואונס ואפי' היכא שהיא מניקה ונעשות דרך כבושה להתר על כן אנן נמי ניזל בתרייהו ושליחותא דקמאי עבדינן. ובנדון שלפנינו נתוספו כמה מילי מעליותא להתירא חדא שלא הניקה ולד זה מעולם, גם שהולד יש לו לערך ב' מאות זהובים מונחים ביד שליש א"כ יש לה ממי שתתבע ועוד דאיכא בזה רווחא לולד שהבעל יתחייב עצמו בערכאות להחזיק את הולד כבנו ולפרנסו עד שיהא בן י"ג שנה גם יש לצרף דכל מילי דערכאות קלא אית להו והוי קצת כמו גבי ריש גלותא דלא גזרו ופירשו המפרשים משום דאית להו קלא ואע"ג דאין לסמוך על זה מ"מ להיות סניף להיתר שפיר דמי על כן דעתי להלכה ולמעשה שהאיש הזה מותר לכנוס את האשה הנזכרת מיד בלי שהוי עכ"ל מהר"ם קארגויא.