מלמד להועיל חלק ג · חלק י״א סימן א׳

שאלה:נערה שילדה בזנות זה לערך שנה, ולא הניקה את הולד מעולם והיא נתקשרה בשידוכין לאיש הגון לה והגיע הזמן שקבעו להחתונה אם יש היתר לכונסה ושאר פרטי הדברים מבוארים בגביית עדות. תשובה: מהרב הגאון מהר"ם קארגויא להרב מו"ה איצק הירש דין מינקת חבירו אף שהוא רק מדבריהם מ"מ חמיר משאר איסור דרבנן כיון דתחלת התקנה היתה משום חששא דתקנת ולד ובירושלמי מסמיך לי' אקרא אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא כמ"ש התוס' בסוטה (כ"ו ע"א) ולכך רוב הפוסקים הראשונים החמירו בו ביותר אבל האחרונים החלו להקל והתירו וחזרו והתירו לפי צירך ודוחק השעה ולפי שלא מצאו ראיות חזקות לסמוך דבריהם העמידו יסודות ההיתר על קושיות ותירוצים של פלפול ודקדוקים קלים. ולפיכך בדיני מינקת חברו והסוגי' שבענין לא נשאר לחדש שום ראיי' או סברה שלא נאמרה ונשנית בכמה ספרים מהאחרונים זה בארוכה וזה בקצרה ואין ביניהם אלא שינוי הלשון כפל הענין במלות שונות, והמעיין יוכל לסתור בקל כל הבנין. והם בעצמם ודאי ידעו היטב שדבריהם אינן מכריעים אבל עקרי ההיתרים ראו כי טוב לאחוז בהם פעמים לצורך הולד ולפעמים לצורך האשה משום חרבן ביתה וכדי שלא להשיב תשובה גנובה ונגובה כארץ גזירה בלי טעם השלימו את החסרון לעטר דבריהם בקישוטי הוויות של פלפול.