מלמד להועיל חלק ג · חלק ק׳ סימן ב׳

תשובה:הנה הרמב"ם בס' המצות ל"ת רס"ה ורס"ו מביא מכילתא וז"ל נאמר כאן לא תחמוד ולהלן הוא אומר לא תתאוה לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החמוד בפני עצמו. מנין שאם התאוה שסופו לחמוד שנאמר ולא תתאוה ולא תחמוד מנין שאם חמד שסופו לאנוס ולגזול ת"ל וחמדו שדות וגזלו. והנה זאת המכילתא אינה במכילתא שלפנינו אמנם ראיתיה בכ"י מדרש הגדול המובא מארץ תימן ובלתי ספק היא ממכילתא דר' שמעון יוחאי המובאה כמה פעמים ברמב"ן על התורה. ובתר האי מאמר איתא עוד שם במדרש הגדול וכדומה הוא ג"כ מכילתא דרשב"י וז"ל תאוה בלב וכן הוא אומר כי תאוה נפשך וחמוד במעשה וכן הוא אומר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, יכול לא יתאוה על בתו לטלה ת"ל אשת רעך מה אשת ריעך שהיא אסורה לך אף כך כל דבר שאסור לך וכו' יכול לא יאמר לאוי (פי' הלואי) עיני כעינו לאוי שערי כשערו ת"ל שורו וחמורו עבדו ואמתו ביתו ושדהו מה אלו מיוחדין דברים שאפשר להן לבא תחת ידיך וחברך חסרן אף אין לי אלא דבר שאפשר לבא תחת ידיך וחברך חסרן עכ"ל המדרש הגדול ממכילתא דר"ש בן יוחאי הצריך לעניננו. וראיתי בסמ"ג לאוין קנ"ח שכתב וז"ל כ' רבינו משה (הוא הרמב"ם) לא תתאוה אין תאוה אלא בלב ומי שהתאוה בלבו עובר בלאו דלא תתאוה אף על פי שלא עשה מעשה וכו' הא למדת שהמתאוה עובר בלאו אחד, עשה מעשה כגון שהפציר ברעים ובקש שיתננה לו ונתנה לו עובר בב' לאוין לא תתאוה ולא תחמוד ואם גזל עובר בשלשה לאוין עד כאן דבריו (בפ"א מה' גזילה) ולא יתכן לומר כן כי כן כתיב בדברות לא תחמוד אשת רעך ולא תתאוה בית רעך ולפי דבריו החמיר בבית מבאשת איש אלא החמוד והתאוה הכל אחד וכו' וכן פירש רבינו שלמה כי הכל אחד עכ"ל הסמ"ג, ודברי רש"י הם בפ' ואתחנן על הפסוק ולא תתאוה וז"ל לא תרוג (זו תרגם אונקלוס) אף הוא לשון חמדה כמו נחמד למראה דמתרגמינן דמרגג למחזי עכ"ל, ועיין ב"ח סי' שנ"ט שיישב בדוחק השגת הסמ"ג על הרמב"ם, אולם לפי הנ"ל א"צ יישוב כלל דהרי הן הן הדברים הנאמרים במכילתא דרשב"י ומשם הוציא הרמב"ם דינו, והסמ"ג לא היה לו המכילתא דרשב"י, ועל המכילתא דרשב"י לא קשה קושית הסמ"ג דהחמיר בבית יותר מבאשת איש דהרי חזינן דהמכילתא ס"ל דגם באשת איש תאוה בלב אסור שהרי אמר יכול לא יתאוה על בתו לטלה ת"ל אשת רעך מה אשת רעך שהיא אסורה לך וכו' אלמא דבאשת איש אפילו תאוה שהיא בלב אסור וע"כ דסברה המכילתא ק"ו אם התאוה אסורה בבית מכש"כ באשת איש או דדרשה לא תתאוה קאי גם אדלעיל דהיינו אשת רעך.