מלמד להועיל חלק ב · חלק צ״ח סימן ז׳

עוד יש מין אחר מהמצות שמלבד גוף המצוה יש בה עוד דבר נוסף שיהא הוא בעצמו עושה המצוה כגון מילה דעיקר המצוה יד הכל שוין בה אלא שיש מצוה על האב ביחוד שהוא בעצמו ימול וכן בכסוי הדם מצוה על השוחט שהוא יכסה ואם אינו מכסה יד הכל שוין בו. ונ"ל דבזו וכיוצא בה ג"כ אין מקום לשליחות דזה שהטילה התורה עליו שהוא בעצמו יעשה אותו הדבר הוי כמצוה שבגופו דליתא בשליחות וכמ"ש. וראיה לזה מדברי הרא"ש ס"פ כ"ה דאם האב אמר לאחד למול וקדם אחר ומל אין לו עליו כלום דאם אין האב מל יד הכל שוין בה. וקשה דאם אמר לאחד שימול הרי עשאו שליח והוי כאלו הוא עצמו מל וכשבא אחר ומל הרי חטף המצוה מידו, אלא ודאי דלא מהני בזה שליחות. וכן הביא הש"ך בח"מ סי' שפ"ב ולכך כתב דאם האב יודע למול ומכבד לאחר ביטל מ"ע כלומר מה שהטילה התורה עליו שהוא בעצמו ימול. וראיה מפורשת יותר מצאתי באבודרהם שער ג' שהביא פלפול ארוך מהראשונים וממנו העתיק הר"ן דבריו אלא שקיצר והניח כלל דכל שהוא להבא וא"א ע"י שליח מברך בלמ"ד, והקשה ע"ז והא כסוי הדם דהוא להבא וליתא ע"י שליח ומברך בעל עיי"ש. ויש לתמוה האיך כתב דכסוי ליתא ע"י שליח הא להדיא אמרינן בחולין לא כסהו השוחט מצוה בכל אדם, אלא ודאי דהכי קאמר דהא דהטילה התורה על השוחט שהוא עצמו יכסה דבר זה ליתא בשליחות דהשליח מצוה דנפשי' עביד וזה ברור. אלא דיש לדקדק דלפי מ"ש דבמילה ל"ש שליחות א"כ מי שאינו יודע למול לא קיים מעולם מצוה זו וקשה הדבר לומר כן, ועוד דלא לישתמיט בש"ס ופוסקים להזהיר את האב ללמוד למול כדי לקיים מצוה זו, ודוקא גבי ת"ח הזכירו שיהא בקי בשחיטה ומילה משמע דבשאר אינשי ליכא קפידא. ונראה ללמד זכות על אותן שאינן בקיאין די"ל דהא דהטילה התורה מצות מילה על האב היינו שיטרח וישתדל שיהא בנו נימול אבל לא שימול הוא עצמו דוקא, וכמדומה שראיתי באחד מן המפרשים שתירץ כן קושי' התוס' מ"ש דמילה הוי מ"ע שהזמן גרמא, ומיושב ג"כ הא דפסק בטוש"ע שהאב יעמוד על המוהל כדי להודיע שהוא שלוחו והא לא שייך בזה שליחות ולפמ"ש אתי שפיר. ולפיכך מה שתמה הש"ך אם האב יודע למול האיך יבטל המצוה ויתן לאחר למול, אף דהעיקר כדבריו ולאו משנת חסידים היא מ"מ אין כאן טעות כל כך דיש להם על מה שיסמוכו דסבר כמ"ש. וראיתי בפ"מ שכ' דלפי מה שנוהגין שהאב מכבד לאחר למול ה"ה דהשוחט יכול לכבד לאחר לכסות, וליתא דבמילה י"ל דסמכי על הך סברא שכתבתי אבל שוחט שמכבד לאחר לכסות מבטל מ"ע בידים ואפי' עושה אותו שליח לא מהני וכמ"ש בשם הראשונים.