ויצא לנו לדינא דאם האב שולח מעות של הפדיון לכהן בנו פדוי לד"ה ואפילו שולח ביד חש"ו. וכן אם אחר מזכה המעות להאב ונותנם לכהן ג"כ בנו פדוי. אבל אם אחד נתן מעות משלו לכהן בשביל פדיון בנו של זה בין בשליחות האב בין ע"פ עצמו יש בדבר ספק ואין בנו פדוי. ואם מת האב בכל ענין הוי ספק. אבל אם יש לו אפטרופוס דינו כאב לענין פדיון. וראיתי להנוב"י בהגהותיו דברים שלפי דעתי אינם עולים להלכה, שנסתפק אם האב יכול למסור המעות לאחד בתוך שלשים ליתנם לכהן ביום שלשים כיון דלא מצי למיעבד השתא והאריך בזה ואין כאן מקום ספק, דנתינת המעות לכהן אינו בגדר שליחות דמעשה קוף בעלמא עביד וכמ"ש. עוד כתב אם האב במקום אחר לא יתן המעות שם לכהן שמא מת הבן, וגם זה ליתא, וכי רוב ולדות מתים תוך למ"ד, ונעלם ממנו מ"ש הכל בו סי' צ"ד דפודין אפילו בעיר אחרת. גם במהרי"ל ה' פ"ה שהבן היה בערפורט והאב פדה בנו במגנצא בפני מהרי"ל ובירך ואין בזה בית מיחוש. עכ"ל הרה"ג מוהר"ר מענדל קארגויא זצ"ל. היוצא לנו מזה שהפסק שפסקתי לעיל דיזכה המעות לאב הוא נכון גם לדעת הגאון הנ"ל, אף שהרבה מה שהבאתי בשם אחרונים נדחה עפ"י דבריו.
מלמד להועיל חלק ב · חלק צ״ח סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
