מלמד להועיל חלק ב · חלק ע״ח סימן ב׳

תשובה:נלע"ד דמתחילה צריכין אנו לחקור אם שייך כאן דין דאין משנין מצדקה לצדקה. הנה איתא בי"ד סי' רנ"ו סעיף ד' בהג"ה אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה וכתב ש"ך דכיון שאמר לעניי העיר מיד זכו בה אותם עניים והוי כאלו בא הממון לידם. והנה בנ"ד נלע"ד דא"א לומר כבר זכו בהן עניים דהוי דבר שלא בא לעולם ואף אם נאמר דמעות לרווחים הוי כדקל לפירות מ"מ בני העניים דזמננו לא היו בעולם בשעת הקדש (בשנת תרל"ב). וע' ח"מ סי' רי"ב סעיף ז' ועוד דהא המצוה נתן רשות לאשתו שאם לא תרצה לא תתן וא"כ לא זיכה את הרווחים לעניים כלל, ואף שאשתו נתנה הכסף היא לא נתנה אלא על דעת בעלה וכשם שהוא לא זיכה כך היא לא זיכתה, ועוד דהרי הרב זצ"ל דקדק בלשונו וכתב: סך זה יותן לקהל ה"ש ובתנאי שיתנו ד' למאה וכו' וא"כ הקרן נתן לקהל ורק השית עליהם חוב שיתנו ד' למאה לבני עניים וזה ודאי הוא חוב על הקהל ועדיין לא זכו בו עניים כלל, ואם הקהל לא יקיים התנאי אפשר דאין המתנה קיימת ותחזור ליורשים, אבל העניים לא זכו עדיין. ועוד דהרי אינו מבורר איזו בני עניים זכו אם בני פיורדא או בני ה"ש. ומעתה פשיטא דליכא למימר בנ"ד כבר זכו בו עניים. וע' שו"ת מהר"מ שיק י"ד סי' רל"ו ויש לנו רק לברר אי רשאין לשנות מפקידת המצוה מ"מ. והנה בי"ד סי' רנ"ט ס"ב פסק דבני העיר יכולין לשנות צדקות שהתנדבו יחידים אם מעלין בקדש אבל אין יכולין להוריד. ויש להסתפק אם יכולים לשנות בקדושה כיוצא בה. ונראה דזה תליא בפלוגתא דאיתא בא"ח סי' קנ"ג ס"ד ומצדד שם הפמ"ג דהלכתא כיש מתירין, אך הרבה אחרונים מחמירין לכתחילה. והנה בנ"ד דבפירטה כבר לא מצא בן המצוה מקום לחלק שם א"כ בודאי היה סובר דמסתמא אביו לא הזכיר בני פירטה אלא משום שהוא היה שם מנהל בית הספר והיה יכול לראות מי הם התלמידים הראוים לכך, אבל אחרי אשר נבחר הבן למלא מקום אביו ולא יכול להכיר ההגונים לכך מסתמא בני ה"ש קודמין. והנה כיון דבשנים אחרונים לא חילק אביו זצ"ל אלא הוסיף הרווחים לקרן מסתמא לא מצא גם בה"ש תלמידים הגונים ורצה להניח המעות עד אשר יזדמנו ההגונים לכך. והנה אם גם כעת אין בה"ש מי שהגון לכך ובמקום אחר נמצא כזה ודאי הוה כמעלין בקדש אם אין נותנין לאחד מבני ה"ש כי אם לבני אותה משפחה ההגונה ובפרט שהם קרובים להמצוה ויש אומדנא שהמצוה היה מרוצה בכך. ויפה כתב שאין כאן משום מצוה לקיים דברי המת כמו שמפורש בח"מ סי' רנ"ב סעיף ב' ועוד יש טעמים אחרים, אך א"צ להאריך, ועל כן מותר ליתן לבני המשפחה ההגונה לצורך ת"ת.