מלמד להועיל חלק ב · חלק ע״ח סימן א׳

שאלה:או"ז ז"ל בעל המחבר ס' נחל אשכול מסר לפני פטירתו סך קצוב וצוה בצואה המצויה בידי כזאת: סך זה יותן לקהל האלבערשטאדט ולקהל הנ"ל יהי' לקרן קיימת בתנאי שיתנו ד' למאה לשנה להחזיק ת"ת לבני עניים פה או בפיורדא או לקנות להם ספרים ותפלין וכו' עכ"ל כי אז היה אאמו"ר זצ"ל מנהל בית הספר בפיורדא. וכאשר צוה הנעדר כע עשה אדוני אבי והחזיק בני עניים פה כי לא הכיר עוד הילדים והבחורים בפיורדא ואם הגונים הם לכך. אך כמדומה לנו כעת לא נמצא גם פה שום בחור ליתן לו מרוחים של הסך הנ"ל וגם בשנים אחרונים של ימי חיי אאמו"ר זצ"ל לא ניתן כלום אלא הוסיפו הרוחים והסך הנ"ל כבר הוכפל. אבל בעיר אחרת נמצאו בני משפחה הגונה אשר שם אאמו"ר זצ"ל עינו הטוב עליהם וגם קרובים הם למצוה לפני מותו, ופעמים ושלש בא אצלי קרובי פה ליתן לבני המשפחה מעזבון של או"ז זצ"ל וחוששני שלא לקיים דה"מ כדבריו (אעפ"י שגם אני מסכים בלבי ואומר אם זכינו לראותו עוד עתה בפנינו ג"כ יענה ויאמר אמן), ע"כ הנני בא בשאלתי לפני רו"מ להגיד לי דעתו הצלולה בדבר זה. הנה מצינו בתוס' ב"ב קמ"ט ד"ה דקא מגמרי וכו' בסוף הדיבור וז"ל ועוד אומר ר"י לא אמרינן מלקדה"מ אלא באומר לו פא"פ וחזר בו ר"י ע"ש וע' קצת (דבריו?) ובתחלת הדבור: לא אמרינן מלקדה"מ אלא היכא שהוא ביד השליש. ובנ"ד מסר הנעדר בהדיא כל עזבונו לאשתו וכתב בצואתו: אם תרצה אשתי תחי' ליתן סך הנ"ל תיכף אחר פטירתי ודאי ניחא לי (וכן היה) אך אני איני מצוה אותה עכ"ל. אלמא אם רצתה לפזר אשתו כל ממונה בחייה ולא הניחה כלום ליורשיה הרשות בידה ואולי משום הכי לא היה לה דין שליש וא"כ לדעת תוס' אין אנו מחויבים לקיים דה"מ. אבל ח"ו אין אנו מבקשים צדדים להתיר שלא לקיים דה"מ אלא מה שנראה לנו אומדנא הוא כאשר אמרתי. ע"כ הנני מבקש ממעלתו לעיין על הדבר ולכתוב לי דעתו הצלולה.