מלמד להועיל חלק ב · חלק ע״א סימן ה׳

ולענ"ד נראה דכל הגאונים הנ"ל במח"כ לא ירדו לסוף דעת התוספתא מפני שלא דקדקו בלשון כראוי. וז"ל התוספתא בהוצאת צוקקערמאנדעל. ואלו הן מי תמצית כל זמן שהגשמים יורדין וההרים ביצין הרי הן כמי מעין פסקו גשמים וההרים ביצין הרי הן כמי תמצית פסקו מלהיות ביצין הרי הן כמי גבאים. החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים הרי הן כמי תמצית החופר בצד המעין כל זמן שהן באין מחמת המעין אף על פי שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמי מעין חזרו מלהיות מושכין הרי הן כמי גבאין ע"כ התוספתא. והכי פירושו דשנינו בפ"ה דמקואות מ"ה הזוחלין כמעין והנוטפין כמקוה, והעיקר כפי' הרמב"ם דכתב (עפ"י העתקת דערענבורג): אמר שהמים הזוחלין מהמעינות כנהרים הגדולים והנחלים דינם ודין המעין אחד אבל המים הנוטפין טיפות טיפות ממעינות המים כמו שהם יורדים מהמקומות הגבוהים המים הנקוים מאלו הטיפות כמקוה עכ"ל. והנה לשון ביצין בתוס' הוא כמו בוצצין (וכגי' בתוספתא של דפוס ובירושלמי ריש מ"ק) ולשון בצץ היינו שמזיע טיפין טיפין (אויזשוויטצען בל"א) וכן הוראתו גם בלשון ערבי. והנה כל זמן שהגשמים יורדין וההרים ביצין הרי הן כמי מעין משום דשטף מי גשמים מחבר את הטיפין הבוצצין והוי כמו נוטפין שעשאן זוחלין בפ"ה מ"ה וכפי' הרמב"ם שם, פסקו גשמים וההרים ביצין הרי הן כמי תמצית, דפי' תמצית הוא כמו מצוי המדות דהיינו הטיפין שנוטפין באחרונה מן המדות וכמו שאמרו בירושלמי ברכות פ"א תמצית (בית) כור תרקב שותה תמצית כוש מצרים שותה ומבואר שם דהתמצית הוא אחד מששים וכן פי' הרמב"ם בפ"א מ"ד דמקואות ובמי תמצית שהם נקבצים ממה שיבצבץ או ממה שיזיע (אמנם מה שפי' שם עוד: אם פסק מה שהזחילם צ"ע ואכ"מ להאריך) וכיון שההרים בוצצין טיפין טיפין ואין שטף גשמים מחבר הטיפין כדי שיהיו זוחלין ומושכין בלי הפסק (שטעטיג בל"א) הרי הן כמי תמצית; פסקו מלהיות ביצין (כלומר בוצצין) הרי הן כמי גבאים. ואמר אח"כ החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים, כלומר במקום שמי הים והנהר בוצצים טיפין טיפין מהקרקע ואינם זוחלין בלי הפסקה והאי במקום הביצים אים ואנהר קאי כי כן דרך שסמוך לים ונהר יש ביצים (זיממפע בל"א) שמתהוים ממים הבוצצין מים ומנהר ואלו הרי הן כמי תמצית ואין צריך לאשמעינן דבמקום שמושכין הרי הן כמעין משום דכבר תנן במתניתין הזוחלין כמעין, אמנם בצד המעין גרע מבצד הנהר ודאי במקום שמושכין אעפ"י שהופסקו וחזרו ונמשכו הרי הן כמעין משום דהזוחלין כמעין כמתני' דפ"ה מ"ה אמנם אם חזרו כלומר שפסקו מלהיות מושכין לא די שאינם כמעין אלא אפילו מי תמצית נמי לא הוי אלא הרי הן כמי גבאין משום דבצד המעין אין דרך המים להיות בוצצין וכל שאינו מושך גם הביצוץ הופסק והרי הוא כמו אם פסקו ההרים מלהיות ביצין דהרי הן כמי גבאים כמו ששנה בבבא שקדם לזה. ופשוט דכל זה מיירי דבאים המים מהנהר או מהמעין, אמנם אם מצא מקור נובע מחדש ודאי אין לחוש שמא הם מי תמצית. ועיין בגידולי טהרה סימנים איזה מי תמצית (שוויטץ - וואססער), וכן אם בא בהמשכה מן הנהר או מן הים ודאי ג"כ דינו כמעין לענין שאובין כיון שמושך בלי הפסק.