מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ו סימן ה׳

ויש לי לדקדק לדעת הראב"ד הא דפריך לעיל וניחוש דילמא דם מאכולת הוא ומאי פריך הא יש לאוקמי בדם שחור. ולפמ"ש יש ליישב דהא איכא דם שחור דאתי מחמת לקותא דמקור דטהור מה"ת אלא דהם היו בקיאין איזהו שלקה לאחר יציאתו ולעיל די"א מסקינן דלאחר תשמיש משתנה הדם דשמש עכרן א"כ הכא דמצאה דם אחר התשמיש אלו מצאה דם שחור באמת לא היתה חייבת חטאת דדילמא הוא מאותו מין שחור שהוא לקותא וע"י תשמיש נשתנה למראה טמא ופריך שפיר. ובאמת יש לי ספק כיון דאמרינן דשמש עכרן ועושה מן דיהה עמוק א"כ באשה שמצאה דם בשיעור אותיום אחר התשמיש לא תהא חייבת חטאת דילמא היה דיהה ונעשה עמוק. ואפשר דדוקא גבי בתולים סמכינן אהא דשמש עכרן דדם בתולים שכיח ודם נדות לא שכיח שלא בשעת וסתה. וכיוצא בזה כ' המהרש"א בכתובות דף ט' אבל בשאר דוכתי לא תלינן בעכירת שמש. ועכ"פ במראה שחור כיון דאיכא במינו לקותא דמקור מצטרפין לזה הך חששא דשמש עכרן ואינה חייבת חטאת ונתיישבו דברי הראב"ד. והארכתי עוד בחקירות אלו. וע' במ"ש הרמב"ן ב"ב דף צ"ה גבי יין כושי דאדום הוא אלא שלקה (ע"כ דברי ר' מענדל קארגויא זצ"ל).