מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ד סימן ה׳

3) הרמב"ם בפ' י"ב מה' ע"ז כתב דאיש המתגלח אינו לוקה אלא א"כ סייע למגלח והשיג עליו הראב"ד וז"ל א"א אע"פ שאינו לוקה כיון שמדעתו עשה עובר בלאו עכ"ל. אבל הכ"מ כתב וז"ל ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא עבד מעשה כלל ואפילו אם אמר לו להקיף לו פאת ראשו אין שליח לדבר עבירה עכ"ל. אמנם בספר סדר משנה להג' מו"ה וואלף באסקאוויטץ דחה דברי הכ"מ בשתי ידים והעלה דהרמב"ם מודה להראב"ד דאיכא איסור לאו אף בלי מסייע ושהראב"ד ג"כ לא בא לחלוק אלא לפרש דברי הרמב"ם. והנה במנין המצות להרמב"ם כתב שלא להקיף פאת הראש ככומרי עכו"ם וכו' שלא להשחית כל הזקן כעובדי עכו"ם והשיג ע"ז הראב"ד וז"ל א"א לאו למקיף ולא לניקף לאו למשחית ולא לנשחת ותמה הכ"מ דהראב"ד סותר את עצמו דהא בה' ע"ז פי"ב כתב דהניקף עובר ג"כ בלאו. והרב בעל סדר משנה רצה להגיה בדברי הראב"ד שצ"ל א"א לאו למקיף ולאו לניקף לאו למשחית ולאו לנשחת ור"ל שלא תטעה מפני שכ' הרמב"ם שדרך כומרי ע"ז כן ובודאי דרך כומרי ע"ז להיות ניקף א"כ לאו דקרא קאי על הניקף זה אינו אלא דגם במקיף יש לאו עיי"ש. והנה מלבד דדוחק לפרש דהראב"ד בא לפרש דברי הרמב"ם דכפי הנראה מלשונו בא להשיג על הרמב"ם מלבד זאת ג"כ קשה הלשון דהיה לו לומר לאו למקיף ולניקף ולמה לו לחזור ולכתוב תיבת ולאו, דהא בקרא לא כתיב אלא חד לאו. ע"כ נראה דאין להגיה דברי הראב"ד ז"ל, והרמב"ם ז"ל והראב"ד בזה פליגי דהרמב"ם סובר דעיקר קרא מיירי בניקף וכמו שכתבו התוס' בנזיר דף נ"ז ע"ב, ועל כן כתב ככומרי עכו"ם, ועל זה השיג הראב"ד דאדרבה קרא כתב לאו למקיף ולא לניקף ורק משום דכתיב לא תקיפו בלשון רבים ויליף השחתה מהקפה או משום דדרשינן לא תקיפו לא תניחו להקיף יליף מיניה ג"כ לאו לניקף (עיין מה שכתב הריטב"א על מכות בשם הראב"ד) וכיון דעיקר קרא ללאו למקיף אתא א"א לומר דהטעם משום חוק ע"ז הוא, ועיין בטי"ד סי' קפ"א שגם הוא השיג על הרמב"ם מטעם אחר, ועיין ט"ז מאי דנ"מ לדינא, ועיין פנים מאירות ח"א סי' ע"ט שהשיג על הט"ז. וע' נוב"י מה"ת חא"ח סי' ע"ו.