מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ד סימן ג׳

1) והנה לא כמתנבא העיד הח"ס עדות זאת על הנוב"י כי כל רואה בעין פקיחא יראה זאת בעליל מתוך תשובותיו כי זה לשונו במה"ת חא"ח סי' ק"א (בענין גלוח בחוה"מ): אפילו במדינות הלועזים שבעו"ה משחיתים בתער ועוברים ביד רמה על כמה לאוין מפורשים בתורה אוי שעלתה בימינו כך גם באילו הרשעים לא עשיתי כי אם לגדור ולא לפרוץ... אבל יעבור עלי מה ויהי' מלעיזים עלי ומוטב שאהי' שוטה כל ימי ולא אפרסם דבר שלא דברו ממנו הראשונים ומה שפרסמתי היתר הגילוח בחוה"מ הוא דבר שכבר הורה ראשון לראשונים רבנו תם, עכ"ל. ושם בתשובה צ"ט כ' וז"ל: זה שנים רבות כמו י"ד או ט"ו שנים נשאלתי... לאחד שהיה נחוץ לו הגילוח בחוה"מ ובררתי אז דין זה ורשמתי לעצמי ולהנשאל הסתרתי הטעם... והעלמתי ההיתר ממנו לא משום חשש שיקילו גם בענינים אחרים אבל היה טעמי הואיל במקומות אחרים נכשלים בהשחתת זקן בתער שהוא חמשה לאוין ולמה אפתח להם שערי ההיתר בחוה"מ... וכמו שנה קודם שהתחלתי להדפיס ספרי... גמרתי בלבי להעלים תשובה זו, ע' נובי"ק סי' י"ג, ושלא להדפיסה מטעם הנ"ל אבל כאשר עיינתי בזה ראיתי בלבי אדרבה לאידך גיסא בשביל שהדור פרוץ בדבר הנ"ל טוב יותר לפרסם היתר הנ"ל והטעם כמוס בלבי ולא אוכל לגלותו אם יפציר לא אשיב ואני שוקל הדבר בדעתי במאמר ריב"ז אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר ושום אחד מהקדמונים לא עלה בלבו דבר זה וצריך אני ג"כ להעלים מה שהעלימו הם אבל עכ"פ הכרעתי שפרסום היתר בחוה"מ יש בו מצוה רבא וגדר ומשמרת לתורה לפריצי הדור ודי בזה כי כבר אמרתי אם יפציר לא יועיל, עכ"ל. ושם בסי' ק' כתב שנית להגאון מו"ה לעמיל אב"ד דק"ק א"ש (שלא הבין דבריו) וז"ל: ומה שתמה מעלתו איך אחקוק בספר דבר שהטעם כמוס בלבי אני תמה עליו וכי אני כתבתי למעלתו שטעם ההיתר (גילוח בחוה"מ) הוא כמוס הלא כל טעמי ונמוקי מבואר בחיבורי... אבל כתבתי לו שהיה בדעתי להעלים הוראה זו ושלא לפרסמה אבל מטעם הכמוס פרסמתי ההוראה וידע מעלתו שגם מלבד הטעם הכמוס ג"כ מצאתי עצמי מחוייב בדבר עכ"פ לפרסם ההיתר כאן בקהלתנו שבכאן בעזה"י נזהרים מלהשחית בתער ובחוה"מ מחמת שננעלו שערי האומנים היהודים לפניהם הלכו לאומנים אינם יהודים בחוה"מ וממילא היו משחיתים בתער כי הא"י אינו בקי לגלח במספרים או במשיחה ולכך מצאתי עצמי כמחוייב לפתוח להם שערי היתר אצל יהודים אלא שהי' בלבי דאזלינן בתר רובא דעלמא במדינות שאינן נזהרין מן התער לכן רציתי להעלים עד שמטעם הכמוס שעמי הכרעתי לפרסם ההיתר עכ"ל. הנך רואה בעיניך כל עדות הח"ס באר היטב. ומעתה ברור כי לדעת הנוב"י יש מקום להיתר הנ"ל.