מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ד סימן ט״ז

13) והשתא נחזי אנן לדעת הסמ"ג ודעימי' דהשיעור במקיף בב' שערות וא"כ הוי מקיף בכלל סוגיא דנדה נ"ב ע"ב כמ"ש הח"ס ומהשתא יש ללמוד השחתה מהקפה שגם היא בשיעור הנאמר שם בסוגיא דנדה והנה השיעור דשם כבר נתבאר באר היטב בח"ס שם ומי יבוא אחרי המלך. עפר אני תחת כפות רגלי הח"ס, מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך. ויש לי לדון הרבה בדבריו הקדושים, ולא אביא מה שכבר דקדק עליו בעל ערוך לנר על מ"ש דלהרמב"ם אין הטעם דהלכה כדברי כולן להחמיר מספק אלא דכן הוא הללמ"ס יעו"ש, דזה קשה. אך מה שקשה לי יותר הוא מה שרצה לפרש דלרש"י לקרוץ בצפורן פירושו כשמעביר צפורנו על עיקר השער נאחז השער בין צפורן לבשר ובהרגשת פגימת סכין נאמר חגירת צפורן מפני שהצפורן נכנס תוך הפגם והפגימה חוגרתו והכא בהיפוך הוא שהשיער נחגר בין צפורן לבשר. וע"ז קשה לי מה יענה הח"ס למשנה ר' פ"ד דנגעים דשם איתא ב' שערות עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא כמה יהא בלבנונית ר"מ אומר כל שהוא ר"ש אומר כדי לקרוץ בזוג ובת"כ הביאו הר"ש איתא רמ"א כל שהוא וחכמים אומרים כשיעור ופירשו המפרשים דחכמים סוברים כר' שמעון וכשיעור היינו כשיעור האמור בנדה נ"ב ע"ב למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, וא"כ צ"ל דר"ש נקט שיעורא דר"ע רביה וכמ"ש הגר"א באמת וא"כ לקרוץ היינו ליטל וכמ"ש המפרשים עיין רע"ב ואם הפירוש לאחוז השיער בין עור לבשר כמ"ש הח"ס האיך נקט ר"ש האי לישנא גבי זוג. ובשלמא על רש"י לא קשה די"ל דהפי' ברש"י כפשוטו דלאחוז מעט דקאמר רש"י היינו לאחוז מעט בשתי צפורניו, ור"ש דקאמר לקרוץ בזוג לאו שיעורא דר"ע דלינטל בזוג נקט אלא שיעורא דזוטר מכולן לשיטת רש"י דהיינו לקרוץ בצפורן ולקרוץ בצפורן ולקרוץ בזוג חדא הוא וזוטר מלינטל בזוג, והא דנקט בנדה לקרוץ בצפורן וכאן נקט בזוג הוא פשוט דשם מיירי שכל השיער הוא כדי לקרוץ בצפורן וא"כ יש לשער בצפורן שיוכל להרגיש אם אוחז השיער בצפורן או לא אבל בנגעים דהשיער הוא ארוך יותר אלא דראשו משחיר וא"כ א"א להרגיש בצפורן אם אוחז השחור או העיקר הלבן ולראות בעין ג"כ אי אפשר אם אוחז בצפרניו, ע"כ אמר ר"ש לקרוץ בזוג דיש לראות אם אוחז בשחור או בלבן. איברא דאם הצפרנים ארוכים ביותר, יש לראות גם באוחז בצפרניים, אלא דאורחא דמילתא נקט דאין דרך לגדל צפרנים כ"כ, כנ"ל לתרץ לדעת רש"י. אך לפי' הח"ס בדברי רש"י קשה האיך יפרנס לישנא דר' שמעון כדי לקרוץ בזוג.