12) ומעתה נחזי אנן אם אח"כ חזר וגילח עד השורש אם חזר וחייב עוד הפעם. ונראה דיש להביא ראיה מבכורות דף ל"ג ע"ב דפטור דשם מצריך קרא לנותק אחר כורת דחייב וכן למחמץ אחר מחמץ, וא"כ כאן דלית לן קרא למגלח אחר מגלח ממילא פטור. וליכא למימר דזיל לאידך גיסא דשם איצטריך לרבנן קרא דתמים יהיה לרצון לפטור מטיל מום אחר מטיל מום דמשמע הא לאו קרא חייב. זה אינו, חדא דשם איצטריך קרא דלא נילף מנותק אחר כורת או מכל מום לא יהי' בו לחייב, ועוד דלא דמי להתם דבשלמא התם איצטריך קרא למטיל מום במקום אחר שלא במקום מום ראשון דסד"א דליחייב קמ"ל אבל במגלח במקום שכבר מגולח ועומד מהיכי תיתי דליחייב כיון דלית לן קרא. א"כ מסתבר דלשיטת הרמב"ם במגולח כבר עד שלא נשאר כדי לכוף וחזר וגילח פטור, ואם הדין כן בגילח בפעם ראשונה בתער למה לא יהא הדין כן בגילח בראשונה במספריים, סוף סוף בפעם שנייה אין כאן גילוח. הכי מסתברא לדעת הרמב"ם.
מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ד סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.