מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ו סימן ט״ו

בתשובה הנ"ל מעשה שהיה כך היה: ישראל אחד נתן מעות אל פאבריק אחת שעושין בה חמאה וגבינות שיותן לו חלק מהריוח. וזה מעשה הפאבריק: כל אנשי הכפרים שבסביבה התחייבו את עצמן למכור כל חלב פרותיהם אל הפאבריק, וקצוב בפערטראג בנר' 5 שאם ימצאו מקום לחשוד את אחד מהמוכרים שזייפו את החלב בתערובת מה שיהיה לנזק הפאבריק אזי תיכף יבחן הדבר ע"י כעמישע אונטערזוכונג בלאבאראטאריום, ואם ימצא שום זיוף, אזי ענוש יענש המזייף בפעם הראשונה בקנס 30 מארק ובכל פעם הבאה יוסיף על הקנס עוד 30 מארק וגם ישלם הוצאת הבחינה. ובנר' 6 קצוב שבכל חלב צריך להיות לכל הפחות 3 פראצענט פעטטגעהאלט, וגם זה יבחן ע"י לאבאראטאריום. ואם יפחת הפעטטגעהאלט אזי יפחתו התשלומין בעד החלב הרבה. ומפורש שם החשבון באיזה אופן ישלמו אם החלב יהיה כחוש. ועתה רוצה ישראל הנ"ל לעשות גבינות כשרות ע"י משגיח נאמן שעושה הגבינות מחלב הנ"ל וסובב ג"כ כפעם בפעם אצל אנשי הכפרים. אך א"א שיהא המשגיח עומד אצל החליבה. והרב מהרש"ק דן שזה אינו מותר אפילו אם הנכרי מוכר לישראל סכום גבינות אלא בדיעבד ובהפ"מ. וכש"כ כאן שבני הכפרים מוכרין אל הפאבריק החלב ומקבלין תשלומין בעד החלב ולא איכפת להו כמה גבינות יעלו. והרב מהרי"נ התיר הדבר מכמה טעמים..