מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ו סימן י״ד

ח. עוד פש גבן לאברורי חדא מילתא הא כ' הש"ך ס"ק כ"ג בשם או"ה ות"ח דדוקא אם קונה סכום גבינות או הגבינה במשקל מותר דמאחר דחלב טמא אינו עומד אינו מערב בו דבר טמא אבל אם קונה החלב במדה אסור דיש לחוש שעירב בו חלב טמא. וא"כ בנ"ד דאנשי הכפרים מוכרין החלב במדה או במשקל לפאבריק אסור לש"ך. וכי תימא דגם בזה מיקל בנ"ד משום דמירתת לערב בו חלב טמא אפשר דיהיה אי משום טעמא דמירתת מקילין חדא קולא להתיר אף בלי הפ"מ ולא תרי קולות להתיר גם אם מוכרין החלב במדה או במשקל. אמנם אחר העיון זה ליתא דלכאורה קשה כיון דרמ"א מיירי שידעינן בודאי שהגוי דעתו היה להקפיא למה הקפידו הת"ח והש"ך שלא ימכור החלב במדה הא כיון דדעתו היה להקפיא בודאי לא עירב בו חלב טמא אע"כ צ"ל דחיישינן אף דמתחלה היה דעתו להקפיא שמא לבסוף כשנמלך למכור החלב לישראל עירב בו דבר טמא, כיון דמרויח עי"ז. אמנם היכא דנכרי מירתת ודאי לא עירב בו דבר טמא לא בתחלה ולא בסוף, וא"כ אינו רק חדא קולא דאמרינן משום דמירתת אינו מזייף ע"י עירוב וכמ"ש המטה יוסף דמירתת חשיב כרואה לענין זה. ועוד דהא מוכרין עפ"י פעטטגעהאלט וכבר נתברר באות ב' ע"י הטאבעללע שבהמות טמאות אין להם רק מעט פעטט חוץ מחזירים, וא"כ אם יבורר שאין לחוש לחלב חזירים הוי כמוכר הגבינות. אח"כ נתברר ע"י גוטאכטען משני פראפעססארען שאין לחוש כלל וכלל לתערובת חלב חזירים מפני כמה טעמים, אשר כל אחד לבדו מספיק להסיר החשש, על כן אני מסכים להרב מו"ה יוסף נאבעל להתיר.