מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ו סימן י״א

ו. אמנם אין נ"ד דומה לנידון דמהרמ"ל דשם שכר ישראל הגבינות מהשר ולא היה יודע שיתרמה שיהי' שם צאן טרפה ובאקראי היה שם טריפה זה הוי כדיעבד כיון שקונה מהשר, אבל בנ"ד הרי הישראל בתחלה כשקנה חלק מהגבינות היה יודע שיש כאן דררא דאיסורא לאכול אותן הגבינות אפילו בהשגחה ואפשר דהוי כלכתחלה ואפשר דהוי כאילו אומר ישראל לגוי עשו לי גבינה. ועוד דבכל הגבינות נעשה כן שעוברין על מה שמצוה לכתחלה לעשות עפ"י הפוסקים (וע' כ"ס או"ח סי' פ"ז שכ' כעין זה). וכן כתבו השואלים בשו"ת חוט השני סי' ל"ג דמה דאמרינן דאם נחלב החלב מקרי דיעבד ומותר לתקן הגבינות היינו דוקא שבא השואל דרך שאלה שנעשה באנוס שלא היה בשעת החליבה אבל לא אם במזיד אינו בשעת החליבה, והגאון המשיב נראה שמסכים עם השואלים בענין זה. וכן הא"ז כתב וז"ל מיהו לכתחילה אין להקל כי פשוט בכל ישראל שהולכין לראות החליבה אע"פ שרוצין לעשות גבינות מן הכל וכ"כ מהר"ם ב"ב. וא"כ בנ"ד דהכל נעשה לכתחילה עפ"י רבנים איך יתקנו דבר שהוא נגד המנהג הפשוט בישראל. אך נ"ל כיון דבנ"ד א"א לראות החליבה דא"א למשגיח לסבב בכל הכפרים בעת החליבה כדיעבד דמי, כמו שמצינו בעופא דממסמס קועי' דמא סי' כ"ג ס"ו, וע' ש"ך ס"ק י"א דיש שוחטין רק סי' אחד אף דלכתחלה צריך לשחוט ב' סימנים אף בעוף מ"מ כיון דא"א בענין אחר כדיעבד דמי. וראיתי בשו"ת זרע אמת סי' ל"א דמיישב מנהג פארמא שנוהגין היתר לכתחלה לגבן בחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו וכ' שהוא עפ"י שיטת הרמב"ם (ומ"מ כ' דבשאר מקומות שלא נהגו היתר אין להקל) והש"ג בפ' אין מעמידין כ' דר"ת בעצמו מתיר אפילו לכתחלה עיי"ש. והנה רוב הפוסקים דבעו לכתחלה שיהיה ישראל רואה החליבה אף דבדיעבד שרי בלא"ה נ"ל דטעמם דכיון דאיכא לאברורי מבררינן ולא סמכינן אאומדנא דאף דר"ת התיר מטעם אומדנא דכיון דחולב לגבן ודאי לא יערב בו חלב טמא מ"מ לכתחלה יש לברר ע"י השגחת ישראל משעת החליבה. אמנם במקום דלא אפשר י"ל דגם שאר פוסקים מודו דסמכינן אסברת ר"ת אפילו לכתחילה, וגם אי איכא שעת הדחק י"ל דהוי כדיעבד. אך הראשונים לא כתבו דאיכא שעת הדחק.