מלמד להועיל חלק ב · חלק קט״ו סימן ג׳

אמנם נ"ל דלמגדר מילתא יש למנוע לקוברו בין שאר קברים, לקנוס הכופרים שמפירין בריתו של אאע"ה ואינם מלים את בניהם למען ישמעו וייראו שעי"ז יהיו בניהם מובדלים מזרע ישראל לגמרי, ואף לאחר מיתה לא יהי' להם קבר בין בניהם של אאע"ה, ובפרט בזמננו שפרצה הרשעה הזאת בעוה"ר, יש לעשות גדר וסייג להרחיק אותן הרשעים מישראל בכל מה דאפשר וקנסא הוא דקנסינן לאביו אף שאפשר ללמד זכות על הבן ולא אמרינן בו לא ישא עון האב בכה"ג, דהבושה והקנס הוא לאב ולמשפחתו הנגררים אחריו ולא להנער המת, ולמגדר מילתא צריך למיעבד זאת, וגדולה מזו הביא בסוף ס' לקט הקמח בי"ד הל' אבילות בשם מהרר"י הלוי על אם שנגררה אחר דעות בנה א' רשע ויש לה שני בנים יר"א יש לקברה בקבר ישראל, ולמגדר מילתא אם יראה בעיני ב"ד יניחוה על פני האדמה, עכ"ל. ולענין שיעור ההרחקה נלע"ד דהכל לפי הענין שההרחקה תהא באופן שיהיה נראה לכל שנבדלין ממנו ושמבדילין אותו מזרע ישראל הנימולין, ואין ליתן שיעור קצוב לדבר כיון שהטעם הוא משום מגדר מילתא, וא"כ אם המנהג דאף בשאר קברים לפעמים מרחיקין קבר אחד יש לקבור זה האינו נימול מן הצד, ובסתמא במקום שאין ליתן שיעור איזה הרחקה הניכרת לכל, בודאי צדקו דברי הרב הנ"ל שהביא ראיות דהרחקת ח' אמות היא הרחקה הראויה, אך אין צריך למדוד כבדאורייתא באמות גדולות, כיון שהטעם הוא רק משום מגדר. אח"כ שמעתי שהנער הנ"ל ידע שפיר דהוא אינו נימול, וא"כ נפל הטעם שכתבתי בתחלה אך הטעם השני שלי דהוי רק מומר לתיאבון לדבר אחד נשאר קיים, וא"כ י"ל דרק מצד מגדר מילתא צריך הרחקה לפי מנהגנו דאין מרחקין קבר של מומר לתיאבון לדבר אחד (נדפס בקובץ וילקט יוסף שנת תרס"ג קונטרס ג' סי' כ"א).