אמנם מי יאמר לנו שבודאי היה יודע שהוא אינו נימול, אטו כל נער בן ט"ז יודע טיבה של מילה והפרש צורת אבר הנימול ושאינו נימול, ואפשר שהיה צנוע ולא הסתכל בערוה כל ימיו, הגע עצמך שיש בעוה"ר מקומות בארץ אשכנז שהמוהלים חוטאים בנפשותם ואינם עושים פריעה, והנה הרבה תינוקות כאינם נימולים, דמל ולא פרע כאילו לא מל, אך אין א' מהם יודע שהוא אינו נימול, והם בודאי כתינוקות שנשבו לבין הנכרים, ואף אם למדו אח"כ דצריך פריעה, הם אינם יודעים שלא נעשה בהן הפריעה, ועוד שאפילו את"ל שהיה יודע שהוא אינו נימול ואעפ"כ לא מל את עצמו, יש לומר שעשה זה מפני שאינו רוצה להצטער ולא שהיה מבעט במצות מילה, וא"כ לכ"ע לא הוי אלא מומר לדבר אחד לתיאבון (ע' תבואת שור סי' ב' ס"ק מ"א) וכיון שכמדומה לי גם בארץ אונגארן אין המנהג במומר לתיאבון לדבר אחד להרחיק קברו משאר קברים (בארץ אשכנז בודאי אין המנהג כן) א"כ מדינא אין לשנות קבורת הנער מקבורת שאר פושעי ישראל.
מלמד להועיל חלק ב · חלק קט״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.