מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן ד׳

ג. ואפילו המצוה לפני מותו ואמר אל תקברוני קיי"ל דצריכין לקבור אותו (י"ד סי' שמ"ח ס"ג), וכבר שמענו לעיל אות ב' מן הירושלמי דהאומר שרפוני אין לקיים את צואתו. ורק במקום שיש לחוש שהמת יסריח קודם קבורתו מותר לשפוך עליו סיד כדי לעכל את הבשר (ע' שו"ת הרשב"א סי' שס"ט, והביאו ב"י בב"ה סי' שס"ג), והעיקר שיקברו עכ"פ העצמות. וכן מצינו ששרפו גויות שאול ובניו מפני הרמה וקברו העצמות (ע' שמואל א' ל"ב י"ב ומה שפירש הרד"ק שם), וכן קברו עצמות יוסף בשכם (יהושע כ"ד ל"ב). אבל לשרוף גם את העצמות אין לך גנאי גדול מזה (ע' מלכים ב' כ"ט ט"ז), וכן מצינו שרק הרשעים הגדולים שהצירו לישראל מאוד קללו חז"ל בקללת שחיק טמיא, כלומר שעצמותיו ישחקו עד לעפר.