מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן ב׳

א. המצוה כי קבור תקברנו (דברים כ"א כ"ג) לפי קבלת חז"ל לא רק על הרוגי ב"ד נאמר כי אם ביותר על כל איש מישראל (ע' רמב"ם ה' אבל פי"ב וי"ד סי' שס"ב) וקבורה דכאן היינו דוקא קבורה בקרקע כמו שהוכיח בצדק הה"ג מו"ה שלום קוטנא זצ"ל במאמר הנדפס בספר תוצאות חיים למהר"י נאבעל נ"י (ראדעלהיים שנת תר"ס). וזה הפירוש היה מקובל מקדמת דנא לרז"ל כמו שמוכח מספרי לפסוק הנ"ל ומירושלמי נזיר פ"ז ה"א ובבלי סנהדרין ד' מ"ו ע"ב. וכבר כתב הרב מהר"ם לערנער נ"י מאמר במ"ע איזראעליט 1911 נר. 21 ובמ"ע יידישע פרעססע 1911 נר. 22 לסתור דברי המכחישים המפרשים קרא הנ"ל שלא כדעת קבלת חז"ל, עיי"ש ותמצא נחת. וכבר אנו מחוייבין לעשות ולקיים כל מצות התורה עפ"י הפירושים שמסרו לנו רז"ל שאילולי אנו הולכין בזה אחר הפשט שנראה פשוט למפרשים חדשים ח"ו נסתור כל דת ישראל עד היסוד ד"מ נאכול בשר בחלב ולא נאסור רק לבשל גדי בחלב אמו, נבטל ח"ו מצות שחיטה כהלכה ואיסורי טרפות ועוד ועוד. אשר על כן ברור כי לענין קיום המצות רק הקבלה היא אור לנו.