מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ג סימן ג׳

אך יש כאן חיוב לגנוז האפר שאסור בהנאה כדאיתא בסוף תמורה וחזינן בריש סי' קל"ג דאפילו פירות שקבל בשכר יין נסך ישרוף ויקבור האפר בבית הקברות וכן בכור בהמה שמת המנהג לקבור בסדין בבית הקברות ע' באה"ט סי' ש"ז ושם בס' בית הלל ובס' בית לחם יהודה והוא מהש"ס ע"ז ס"ב ע"ב וע' תוס' שם ד"ה ולקברינהו, וא"כ י"ל אף דאין כאן מ"ע דקבור תקברנו מ"מ מצד אסור הנאה יקבור האפר בבית הקברות. אך תשובתו בצדו דדוקא היכא דיש חשש שמא יחטט אחרו צריך לקבור בביה"ק אבל כאן אין חשש זה דבזמננו אין דרך לחטט אחר אפר המתים וליקח לזבל עיין ט"ז סי' קל"ג ס"ק ב', וגם אין דרך ליקח אפר המתים לצורך שאר דברים וא"כ אין חיוב לקוברו בבית הקברות דוקא. אך מ"מ יש לומר נהי דאין כאן חיוב מ"מ אין לאסור, דאין לומר דיש בזיון למתים אם יקברו שם אפר שרופים, דהא אין אפר שרופים גרוע מפירי דאסירי בהנאה או מבכור בהמה שמת. אמנם נראה דלמגדר מילתא יש לאסור דודאי אם נתיר אפר השרופים לקבור בבית הקברות, הרבה יצוו לשרוף את גופם, כי יחשבו שמותר או שאין האיסור גדול כ"כ, ובודאי אין להחזיק ידי עוברי עבירה בדורנו וכדומה מה שכתב ר' אלי' בן אמוזג בספר הנ"ל וז"ל: אמנם אם נכון וראוי לתת להם מקום בבית הקברות שלנו לשרוף וכו' הא ודאי שאין דעת חכמים וצדיקים נוחה בזה וכו' מ"מ סיוע מיקרי וכו' עכ"ל. ולענ"ד גם זה קצת החזקת ידי עוברי עבירה אם נותנים להם מקום בביה"ק. ואף שכתב אח"כ וז"ל ואם נכון לתת מקום שם קבר וכו' בזה נראה לי שאם מתרצים שיהי' אפרו קבור בקרקע ממש כדרך שאר מתים לית מאן דימחי בידייהו דלא יהי' אלא כמו לקוט עצמות דטעונין קבורה עכ"ל. הנה בזה לא שפיר חזי דאין זה דומה לעצמות דעצמות מטמאין ואפר אינו מטמא, ועוד דבעצמות אין כאן חשש מחזיק ידי עוברי עבירה וכאן בלתי ספק יש חשש זה. והנה בעלה איזראעליט נור' 7 משנת 1897 צד 117 (25 יאנואר) הביא שהרב הג' דהאמבורג התיר לקבור האפר במקום מיוחד בביה"ק ויש שספרו שגם הרב ר' נתן אדלער זצ"ל מלאנדאן התיר זאת בהסכמת הגאון דקאוונא זצ"ל. אמנם בתשוובות הגאון דקאוונא לא נמצא תשובה זאת. והרב דהאמבורג אמר שלא התיר קבורה (בעגראבען אים זיננע איינער רעגעלרעכטען ריטועללען בעערדיגונג) כי אם הטמנה בקרקע (זאנדערן נור פערגראבען אן אבזייטז געלעגענער שטעללע). אמנם גם על זה יש לומר דאין לדמות מקום למקום, ואם בהאמבורג אין חשש להתיר, יש לומר דברוב מקומות דמדינת אשכנז יש לחוש דכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין, וא"כ טוב שלא ליתן רשותו לכלום, אף דמצד הדין אין איסור (ואם מצד הממשלה יצא משפט שצריכין אנו לתת מקום בבית הקברות, אזי יש לתת מקום מן הצד מיוחד ונבדל משאר הקברים). וגדולה מזו הביא בספר לקט הקמח בשם תשובות מהר"י לוי (סי' מ"ט) על אם שנגררה אחר דעות בנה א' רשע יש לקברה בקבר ישראל ולמגדר מילתא אם יראה בעיני ב"ד יניחוה על פני האדמה. וזה נוסח גוטאכטען שלי אשר כתבתי בזה הענין: