מלמד להועיל חלק ב · חלק ק״ז סימן ג׳

ומה שהתרעם מ"כ על הני גברי דגבו מעות צורך המת ושינו המעות לצורך אחר, הנה אם המעשה שהי' כך הי' כמו שכ' מ"כ ודאי יש הרבה להתרעם על הני גברי. אמנם צדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו. וכאשר סופר לי מפי המשגיח פריעדמאנן המעשה שהי' כך הי' כשגבו המעות היו סבורים שהיורשים אין ביכולתם לשלם ואח"כ נמצא שהיו יכולים לשלם ולא נצרך המעות לצרכי קבורה. ומעתה באנו למחלוקת שבירושלמי דשקלים פ"ב ה"ה גבו לו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו. והנה בש"ע לא הביא פסק בהאי דינא גופא והפני משה כתב דיש לפסוק דגם בזה המותר ליורשים. אולם הגר"א בביאוריו לסי' רנ"ג סעיף ז' ס"ק ט"ו תפס בפשיטות דמסקנת ירושלמי דבזה לא אמרינן מותר המת ליורשים (וכן משמע לשון הש"ע סי' שנ"ו) דאמרינן דעתייהו שלא התנדבו על דעת כך עיי"ש ועיין בפי' תקלין חדתין ובמשנת אליהו על הירושלמי דשקלים. והנה כפי מה שסופר לי הגבאים לקחו את המעות לצורך הכנסת כלה (וע' סי' רמ"ט סעיף ט"ו) ולא נודע אם עשו שאלה אצל מורה הוראה או עשו כן עפ"י סברתם מפני שלא ידעו שזה צריך שאלת חכם. בין כך ובין כך קשה להעמידם בדין או להוציא מהם בדיינים בענין זה, דהרי פסק בש"ע י"ד סי' רנ"ג סעיף ו' דאם ראו הפרנסים שיש צורך שעה ורצו לשנות הרשות בידם. ודין זה נובע מירושלמי דאיתא התם ואין ממחים ביד הפרנסים לכך. ומפני שאני משועבד להיות מלמד בבתי מדרשים ואין לי זמן פנוי אמרתי להרב ר' מאיר הילדעסהיימער נר"ו שיזמין הבעלי דינין לפני ב"ד בעת ידוע, ונשמע בין אחינו ונראה את מי האמת והצדק. ותקותי חזקה שנעשה פשרה ושלום בין המריבים.