מלמד להועיל חלק ב · חלק ק״ז סימן א׳

בדק לן מ"כ בקושי' על מה שכתב הש"ך סי' שמ"ט ס"ק א' אסורין בהנאה שנאמר ותקבר שם מרים וכו' עד אף מת וכל תכריכיו אסורין בהנאה, וק' הא אנן כרבא קיי"ל דהזמנה לאו מילתא היא ורבא גמר דתכריכין של מת אסורין בהנאה ממשמשי ע"א. ונלע"ד דיש ליישב עפ"י פשוטו דהא באמת כתבו התוס' סנהדרין מ"ח ע"א ד"ה משמשין דאפילו לרבא מת גופיה ילפינן מעגלה ערופה, ואפילו תכריכין כתבו התוס' בדף מ"ז ע"ב בד"ה מ"ט דרבא לשיטתו דסבר ע"ע עריפתה אוסרתה הוי מצי למיגמר תכריכין מע"ע וכן הפירוש בקושי' הש"ס מ"ט לא גמר מע"ע לטעמי' ובאמת הקשו כמה מפרשים מאי מתרץ הש"ס לאפוקי ע"ע דהיא גופה קדושה הא מצי למילף תכריכין מע"ע בק"ו דאם בגוף הקדושה הזמנה אינו אוסר מכש"כ במשמשין ומה שתירצו יש מפרשים דיש ג"כ סברא לומר דבגוף הקדושה מקילינן דהזמנה לא אלימא להוריד קדושה לדבר אבל אם גוף הקדושה כבר בעולם אלימא הזמנה להוריד קדושה למשמשין, סברא זו היה נראה להש"ך דחוק, דהא חזינן דהנ"י ס"פ נגמר הדין ובעל המאור פ"ק דסוכה סוברים אף דבמשמשין אין זמון מ"מ בגוף הקדושה יש זמון וא"כ הסברא היא להיפך דבגוף הקדושה יש להחמיר יותר. וע"כ פירש הש"ך דבאמת היה יכול רבא למיגמר תכריכין ג"כ מע"ע אלא דהגמ' מתרץ דיליף מדדמי לי' משמשין ממשמשין. וכיון שכך הש"ך דהוצרך להביא הילפותא מע"ע בשביל מת גופי' מקצר ועולה ויליף גם תכריכין מע"ע דהא באמת גם ילפותא זו ניחא לרבא אלא דקשה קצת לדידן דקיי"ל דע"ע ירידתה לנחל איתן אוסרתה וכמ"ש הרמב"ם פ"י מה' רוצח ה"י א"כ איך קיי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא היא נילף מע"ע דמילתא היא, וי"ל דבאמת ס"ל לש"ך כנ"י דבגוף קדושה הזמנה מילתא היא ויליף דתכריכין נאסרו במעשה מגופא קדושה דעגלה ערופה דמיתסרא בהזמנה ואין להאריך כאן.