מלמד להועיל חלק ב · חלק ק״ג סימן ה׳

ועוד תני' דמסייע לי' בפירש"י פ' הזרוע דף קל"ד ע"ב ד"ה חייב בפרט ובעוללות כו' שכתב ג"כ להדיא וז"ל ובכולהו תנן כל שהוא אוכל ונשמר וכו' וכה"ג כתב עוד בפ' בא סימן דף נ"א ע"א סד"ה ופטור מן המעשר דהפקר כו' ע"ש וכן נראה ג"כ דעת מרן בכסף משנה רפ"ב ממתנות עניים אע"פ שדבריו שם עכ"פ צ"ע מה שהראה מקום שם לדבריו מפ"ו דפיאה וכת"ק עיי"ש, מ"מ איכא למשמע מנייהו הא דעניננו ומדפרקין דהתנן סתמא פ' בא סימן נלע"ד ג"כ לאוכוחי כדעת הגאון ועמי' ז"ל דמה שאינו אוכל ונשמר וכו' פטור גם מלקט ושכחה מדלא תנינן בין הני בבי דכל וכו' ויש וכו' ג"כ כלשון הזה כל שחייב בפאה חייב בלקט ושכחה ויש שחייב בלקט ושכחה ואינו חייב בפאה ולאתויי ספיחי אסטיס וקוצה והפקר ש"מ שלפי האמת כולן שוין לפטור כמו פאה, ולא נשאר רק תמיה על הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל שלא נתעוררו כלל לזה הענין ולא העתיקו דברי הגאון ז"ל בפסקיהם. (אמר המעתיק: הראיה מתנן סתמא דפ' בא סימן יש לדחות דלאו מילתא פסיקא היא בלקט שכחה ופאה דיש מינים דישנן בשכחה ופאה ואינן בלקט ויש שחייבין בארבע מתנות כדאיתא בחולין דף קל"א ע"א עיי"ש והוא מתוספתא דפאה).