מלמד להועיל חלק א · חלק צ״א סימן ג׳

חוץ מזה ראיתי בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' קכ"ד שפסק בשאלה כזו שעיר אחת נמכרה לחברה באדענקרעדיטאנשטאלט והעוסקים והמפקחים שם הם נכרים אבל גוף העיר של בעלי האקציען מן האנשטאלט והרבה אקציען המה ת"י יהודים וכל ההכנסות יתחלקו בין בעלי האקציען ונמצא שם בית שעושים שם שכר ונשתהה עד לאחר הפסח הרבה שכר מאד אם יש בזה חשש משום חמץ שעבר עליו הפסח הואיל וחלק ישראל מעורב בו. והעלה להיתר ותוכן הטעמים שכתב הוא: א. שאין לבעלי האקציען שום זכות למכור החמץ או לבערו, וא"כ לא עברו בעלי האקציען על בל יראה ולא קנסום חכמים לאסור לאחר הפסח. ואין לומר כיון שהחמץ עכ"פ באחריותם שאם יאבד יגיע להם היזק היה להם למכור האקציען שלא יהא באחריותן, מ"מ יש להתיר בנ"ד כיון דגוף החמץ אינו של בעלי האקציען א"כ גם הבתים אשר החמץ מונח שם אינן שלהם וכנודע שאין להם שום רשות ליכנס ולהשתמש שם א"כ אף שהחמץ הוא באחריותן הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית העכו"ם, וע' במג"א סי' ת"מ סק"א.