מלמד להועיל חלק א · חלק ע״ב סימן י׳

אמנם מדברי הריטב"א נראה לי ראיה ברורה להקרבן נתנאל ודלא כהעצי אלמוגים דהריטב"א כתב לדף ס"ח ע"ב צדוקי מאן דכר שמי' וכו' כבר פירשנו במשנתנו כי התוספת הזו (דהיינו צדוקי הרי הוא כעכומ"ז) אינה אלא בדברי ראב"י וה"ק ר' אליעזר אומר לעולם אינם אוסרים עד שיהיו שני ישראלים אוסרים זה על זה וצדוקי הרי כעכומ"ז ומשום (דשמעוה) [דשמע] לר"מ שאינו אוסר אלא במי שאינו מודה בעירוב (דהיינו כותי, כדלעיל דף ל"א ע"ב) קאמר [דזה] אינו (כצדוקי) [דצדוקי] אעפ"י שמודה בעירוב הרי הוא כעכומ"ז, עכ"ל. וחזינן דהריטב"א לא ס"ל דבצדוקי הטעם מפני שאינו מודה בעירוב אע"כ דגזרו חכמים משום שלא ילמד ממעשיו ועיקר הגזירה היתה בגוי ואח"כ אמרו צדוקי הרי הוא כגוי. והנה לעיל כתב הריטב"א דלראב"י גם קודם גזירת ר' אמי ור' אסי היו הכותים כגוים גמורים לענין ביטול רשות ור' אמי ור' אסי הוצרכו לגזור משום דהעולם היו נוהגין כר"ג. והנה להעצי אלמוגים דלאחר גזירת ר' אמי ור' אסי כותי גם לקולא הוא כגוי דבחד אינו אוסר ולא בעי אפילו ביטול א"כ לראב"י ג"כ כותי אפילו לקולא הרי הוא כגוי ואפילו הכי קאמר דגם צדוקי הרי הוא כגוי אחר שאמר לעולם אינו אוסר עד וכו' וע"כ סבר דגם צדוקי ככותי ואפילו לקולא הרי הוא כגוי. וא"כ מדראב"י שמעינן לדידן דמחלל שבת בפרהסיא אף לקולא הרי הוא כגוי, ובזה נדחה גם חששא דבעל נשמת אדם דשמא המחלל שבת מודה בעירוב דהא חזינן דלראב"י צדוקי אעפ"י שמודה בעירוב (לפי מ"ש הריטב"א) מ"מ הרי הוא כגוי וככותי שאינו מודה בין לחומרא בין לקולא, וא"כ ה"ה מומר לחלל שבת לדידן.