מלמד להועיל חלק א · חלק ס״ד סימן ג׳

והנה רש"י בשבת צ"ב ע"א ד"ה המוציא משאוי כתב והא דתנן הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' כוזרק באויר אלמא אין למעלה מי' רה"ר דוקא זורק אבל מעביר חייב דיליף מבני קהת במשכן עכ"ל משמע דלא ס"ל כרשב"א אלא במעביר חייב אפילו למעלה מי' ואפילו לא עמד לפוש אלא הניחה במקום אחר כגון בכותל או ביד אדם למעלה מי'. אמנם בתוס' שבת ו' ע"א ד"ה התם משמע כרשב"א דמעביר ד"א ברה"ר אפי' מנח לי' למעלה מי' ביד אדם פטור. ומשמע נמי מדברי התוס' האלו דהא דר"א דהמוציא משא למעלה מי' מיירי כשלא היתה ההנחה למעלה מי' אלא העבירו דרך למעלה מי' והניחו למטה. וכן נראה דס"ל להרמב"ם דלא הביא כלל האי דר' אלעזר, ונראה משום דהוי בכלל מה שפסק בפ' י"ב מה' שבת י"ד וז"ל: המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברה"ר אע"פ שהעבירו למעלה מראשו חייב עכ"ל. ואי הוה מפרש האי דר"א בשהניחו למעלה מי' היה לו להביא האי דינא. וכן משמע בתוס' עירובין דף ל"ג ע"א ד"ה והא דכתבו שם בסוף הדבור דהא דמחייב ר"א מעביר למעלה מעשרה היינו דוקא בדלא נח למעלה מעשרה. אמנם הרב מוה' שניאור זלמן זצ"ל בש"ע בסי' שמ"ז האריך להוכיח דאם הוציא מרה"י לרה"ר והניח ביד חבירו חייב אפי' אם ידו למעלה מי' שכן הי' משא בני קהת והוכיח שהתוס' נמשכו בעירובין אחר פירש"י בהאי דהעבירו דרך עליו אבל לפי פי' התוס' בשבת דף ח' ע"ב ד"ה לימא, אתיא מימרא דר' אלעזר כפשטא אפי' לא הניח ע"ג קרקע אלא עמד ועמידת גופו כעמידת חפץ, כדאי' בדף ה' ע"ב ועיין בתוס' דף ק"ב ע"א ד"ה והוציאו דלא מבעיא לתירוץ בתרא מעביר למעלה מי' כלמטה מי' ואין חילוק ביניהם אלא אפי' לתי' קמא דפי' היינו טעמא דאפי' למעלה מי' בטל אגב רה"ר משום דלא הוי מקום קבוע י"ל דה"ה לכתיפו וידיו דלא קבוע ג"כ. וכתב עוד הרב מוהרש"ז דע"כ צ"ל שדעת התוס' לחלק בין הנחה ממש שהונח כאן ממקום אחר ובין הנחה שע"י עמידת גופו כי גופו עומד בארץ וכן בעקירה וכן מבואר ברא"ש פ"י דעירובין לדף צ"ט ובתוס' דעירובין דף כ' ע"א ד"ה לא, ועיין עוד בדברי הרשב"א לשבת ד' צ"ט ע"ב ד"ה או דילמא כיון דממקום פטור קאתיא וע' גם תוס' שם ד"ה או דילמא. וראיתי בריטב"א לעירובין דף ל"ג ע"א שכתב בשם הר"ם בר שניאור וז"ל דכי היכי דאמר ר' אלעזר שהמעביר משאוי על כתיפו למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת ה"ה למוציא מרה"י לרה"ר שאעפ"י שהוציאו למעלה מעשרה טפחים חייב ואפילו עומד לפוש דלא שייך מקום פטור בדבר שהוא מונח בגופו של אדם או בידיו שרגליו בארץ כי מה שמונח בידו או בגופו למעלה הרי הוא כמונח למטה בין רגליו וכשעומד לפוש ה"ל כאילו מניחו בקרקע לא עשו למעלה מעשרה ברשות הרבים שיהא מקום פטור אלא במה שאינו בידי אדם ושיטה זו המחוורת בעיני יותר עכ"ל הריטב"א. סוף דבר ראינו שלרוב המפרשים אין היתר כלל להעביר למעלה מי' ושיטת המקילין בענין זה קשה לישבה בכמה סוגיות הש"ס. ומ"מ הרוחנו שאותן שמקילין לשאת מראה שעות בשלשלת של זהב בשבת או שאר דברי תכשיט או חגור שבכל קצה ממנו קשור מפתח והוא משמש במקום קרס ועוד היתירים כאלו שהתירו להם הרבה בשעת הדחק יש להשתדל שישאו אותן הדברים לכל הפחות למעלה מי"ט דהיינו למעלה מגובה 95 צענטימעטער, דאז יש להם עוד סניף להקל, ובפרט בכרמלית.