מלמד להועיל חלק א · חלק ס״ד סימן ב׳

תשובה:דין זה לא נתבאר בש"ע. והנה הרב המגיד בה' שבת פי"ג ה"ב כתב גבי נתן לתוך ידו של עני וז"ל ובירושלמי מפרש שאין חיוב בבעל הבית, אלא כשידו של עני תוך י' לרשות הרבים ולזה נראה שהסכים הרשב"א ז"ל ויש חולקין עכ"ל. ומביאו המגן אברהם סי' שמ"ז ס"ק ה', ודברי הרשב"א הם על הסוגיא דשבת ה' ע"ב דבעיא למימר דמתני' דפשט העני את ידו מיירי שקיבל בטרסקל שבידו והניח ע"ג טרסקל שבידו דהוי מקום ד' על ד' ופריך הש"ס הא טרסקל ברה"ר הוי רשות היחיד לר' יוסי בר יהודה דאמר נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב וא"כ פשט בה"ב את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו (דהיינו לתוך טרסקל שבידו) של עני אמאי חייב מרה"י לרה"י קמפיק ותי' הש"ס דר"י בר יהודה מיירי למעלה מי' דאז הוי רה"י ומתניתין מיירי למטה מי' דהוי רה"ר (ולא כרמלית דאין כרמלית בכלים כ"ב התוס'), והקשו התוס' והרשב"א מאי פריך המקשן הא ע"כ ידע דמתני' איירי למטה מי' דאי למעלה מי' הוי מקום פטור ולא מחייב לכולי עלמא, ור"י בר יהודה ע"כ למעלה מי' מיירי דאי לאו הכי לא הוי רה"י. והביא הרשב"א בשם איכא מרבוותא דכתבו דמתני' אפילו למעלה מעשרה היא ואע"ג דלמעלה מעשרה מקום פטור הוא מ"מ כיון דקיי"ל המוציא משא למעלה מעשרה חייב, וכן המעביר ברה"ר למעלה מעשרה חייב (עי' שבת צ"ב ע"א וצ"ז ע"א) הכי נמי אעפ"י שידו של עני למעלה מעשרה הנותן לתוכה כאילו נותן ברשות הרבים וסיוע להא משמעתין דפריך טרסקל ברה"ר רה"י היא. אמנם הרשב"א דחה דיעה זאת מכמה טעמים חדא דהא דהמוציא או המעביר למעלה מי' חייב היינו דוקא באדם אחד שעמד לפוש דעקירת והנחת גופו כעקירת והנחת חפץ דמי (ה' ע"ב, ג' ע"א) אבל אם הניחה במקום אחר דוקא בשהניחה למטה מג' או טחה בכותל למטה מי' בדבלה שמינה (ז' ע"ב) אבל אם העבירה למעלה מי' פטור, ועוד היכי משמע לי' להמקשן דמתניתין מיירי בידיו למעלה מי' והא עומד קתני דמשמע כדרכו ולא ידיו פרושות לשמים, ועוד דבהדיא אמר בירושלמי העני חייב אמר רב יהוד' בשם שמואל והוא שתהי' ידו של עני בתוך עשרה לקרקע על כן תי' הרשב"א תירוץ אחר על קושית התוס' דהמקשן סבר דאי סבר תנא דמתני' כר"י בר יהודה דטרסקל ברה"ר חולק רשות לעצמו והוי רה"י א"כ אפי' למטה מי' ליהוי רשות לעצמו להיות כרמלית והתרצן השיב דדוקא למעלה מי' חולק רשות לעצמו אבל למטה מעשרה דהוי רה"ר הכלי בטל לגבי רה"ר ואינו חולק רשות לעצמו. אבל מ"מ מסיק הרשב"א דנתן למעלה מעשרה לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה פטור דמקום פטור הוא ואע"ג דמג' ועד י' חייב ויש חילוק בין אדם לתל או עמוד היינו משום דאדם אינו נעשה רשות אלא עומד ברשות וכל שידו תוך רה"ר ה"ז כמונח בארץ אבל למעלה מי' אעפ"י שאינו נעשה רשות מ"מ לא נח ברה"ר והוי כטח בכותל למעלה מי' עכ"ד הרשב"א. ומ"מ כתב הרשב"א לעיל דף ג' ע"א דתני' חדא היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ אסור להחזירה ותניא אידך מותר להחזירה ומוקי הש"ס כאן למטה מי' (אסור) כאן למעלה מי' (מותר) והקשו תוס' ורשב"א למעלה מי' אפי' לכתחלה נמי מותר להוציאה דהוי מקום פטור ותי' הרשב"א דאפי' למעלה מי' אסור להוציא לכתחלה דחיישינן דילמא שדי לה ועוד אי שרית למעלה מי' אתי לאפוקי למטה מי' ולאו גזירה לגזירה היא (דהא אפי' למטה מי' לא הוי ידו אלא ככרמלית) דאי לא הא לא קיימא הא. ועוד הביא בשם רבו (אולי הוא הרבנו יונה) דלכתחלה אסור משום דדמי' למוציא למעלה מעשרה דחייב עכ"ד ואף שהרשב"א כתב דאינו חייב אלא בעומד לפוש מ"מ הא דמי' נמי לעומד לפוש. ומעתה שיטת הרשב"א דודאי לכתחלה אסור אפי' למעלה מעשרה אבל אם הוציא פטור אפי' נתן לתוך ידו של עני למעלה מי'.