מלמד להועיל חלק א · חלק ס׳ סימן ח׳

עוד ראיתי מקשים על היתירא דידן דאמירה לנכרי בשבות במקום פסידא דלא מיקרי פסידא לענין שבת אלא היזק הבא פתאום כמ"ש בסי' של"ד סכ"ו ועל זה אומר אני שתי תשובות בדבר חדא דכבר כתב הב"י שם וז"ל ונראה דהא דנקט היזק הבא פתאום לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט דאם מרגישים בהיזק מבעוד יום רגילים לתקנו קודם שיכנס שבת וכו' עכ"ל ועוד דאפילו אם תמצא לומר דדוקא בעי התם היזק הבא פתאום היינו במקום דיכול לבוא לידי איסור דאורייתא ולא בנידון דידן וכבר ראינו דיש סמוכין לחילוק זה. ומה שרב אחד הקשה וכי ס"ד שידליק לכתחלה גאז בע"ש אדעתא דהכי להתיר אח"כ לכבות משום שבות דשבות לא הבנתי כלל וכי נעלם מעיני הרב מ"ש בש"ע סי' רמ"ח (ע' א"ר שם) שמותר להפליג בספינה ולצאת בשיירה ג' ימים קודם שבת ולדבר מצוה אפילו ע"ש, אפילו יודע בודאי שיצטרך לחלל שבת מפני פקוח נפש, אף דחלול שבת מפני פקוח נפש לרוב הפוסקים לא הותרה אלא דחוייה, וא"כ בודאי שמותר להביא את עצמו לכתחלה לידי שבות דשבות דהותרא במקום פסידא דהמדליק את הנרות לשום מצוה עביד ומכש"כ דאין כאן ודאי דיצטרך לומר לנכרי לכבות דהרבה פעמים המשרתת מכבה בעצמה בלא אמירה. והנה כתב למדן אחד שכבר נהגו ועוד נוהגין לכבות ע"י גוי בליל שבת כל מיני נרות מטעם חשש סכנה במשך הלילה אבל בנר של גאז דתנור דליכא חשש סכנה כמובן לית דינא ולית דיינא להתיר אמירה לגוי. וכתב עוד דיש לאל ידם למנוע ההפסד אם יטמינו המאכלים בפחמים כאשר נהגו בשנים קדמוניות עכ"ל. והנה מ"ש דיכולין להטמין בגחלים הדבר ידוע דהרבה פעמים המאכלים מתקלקלין בהטמנת גחלים משא"כ בתנור גאז, גם יש הרבה אנשים חלשים שאינם יכולים לאכול מאכלים טמונים בגחלים וכדומה, ובודאי יש לחשוב זאת לצורך שבת. אך אם הנ"ל מתיר לומר לנכרי לכבות הגאז של הנרות יש לדמות נידון זה להא דכתב המ"א סי' רע"ו ס"ק ט"ו כיון ששוכר העכו"ם להסיק כל ימות החורף אף אם מסיק כשאין הקור גדול ה"ל כאילו עשה מדעתו וא"כ הכא נמי יאמר למשרתת בשעת שכירות לכבות הגאז בשבת ואם תכבה ג"כ במקום שאין סכנה ה"ל כאילו עשתה מדעתה. ומי שלבו מגמגם בהיתר אמירה לכבות התנור של גאז יאמר אחר השבת למה לא כבית התנור בשבת שעבר, וזה מותר בפשיטות כמבואר בסי' ש"ז ס"ב כ"ז אמרתי על צד היותר טוב, אמנם לדינא נ"ל להתיר במקום פסידא אמירה לנכרי בשבות דא"א לבוא בו לידי איסור דאורייתא והמחמיר יחמיר לעצמו. ומי שמערער על פסק המיקל בכאן אינו אלא מן המתמיהין. וע' שו"ת בית יצחק י"ד ח"ב סי' ל"א אות ז' שמחמיר ואני על משמרתי אעמודה אף שאיני כדאי.