מלמד להועיל חלק א · חלק ס׳ סימן ג׳

אמנם נראה דאעפ"כ יש להתיר בזה מטעם אחר ואקדים לך מה שאירע למורי פעם אחת במסיבת חכמים בליל שבת נפל ניצוץ על השלחן ואחד מן המשמשין בשכחה נתן אצבעו עליה וצווחו שבת שבת ונצטער ואמר אחד מן החכמים מה בכך ניצוצות אין בהן ממש אחיכו עליה דהך מילתא לענין ביטול כלי מהיכנו נאמר שאין הכלי נעשה לו בסיס אבל כאן הא קא מכבה ואותו חכם גם הוא חזר בו, לאחר שהלך מורי ז"ל לביתו נתיישב בדבר ואמר דשפיר אמר החכם ההוא דבין לר' יהודה ובין לר' שמעון האיסור משום עשיית פחמים והני ניצוצות לאחר כבויין אין בהם ממש כלל. ואף שאין לכבוי שיעור דבר הראוי לפחם בעינן וכיון שכן אין בידינו לומר דאסרו חכמים במקום דליקה גדולה והפסד. ואל תשיבני מלשון התלמוד סוף כירה ומתני' ערוכה ולא יתנו לתוכה מים וכו' עכ"ל. ושם האריך ופי' פי' חדש בסוגיא דסוף כירה. הנך רואה בעיניך שלפי הרא"ה אפילו לר' יהודה אין איסור במקום שאינו ראוי לפחם דע"כ לא פליג ר"י אר"ש אלא במקום שאין צריך לפחם אבל מ"מ נעשה הפחם אבל במקום שאין כאן עשיית פחמים כלל אפילו לר' יהודה אין כאן איסור דאורייתא. אבל מ"מ נראה לי דאיסור דרבנן ודאי יש אפילו במקום שאינו ראוי לפחם כלל מדלא שרי לכבות גחלת של מתכת אלא במקום הזיקא דרבים, אבל עכ"פ פשיטא ששלהבת גאז אינה חמורה מגחלת של מתכת וא"כ במקום היזקא שרי לכבות ולענין אמירה לנכרי בודאי יש להקל במקום פסידא. ועוד נראה דאם מדליק לכבוד שבת נר גאז או מטמין חמין בתנור של גאז יש גם מקום מצוה דאי לא שרית לכבות ע"י נכרי א"כ מימנע ולא ידליק נרות האלו בשבת וגם לא יטמין החמין ויש כאן ביטול עונג שבת אם יושב בחול במאורות יפים ובשבת בנרות כהות וכן אם לא יאכל מאכלים חמין בשבת.