מלמד להועיל חלק א · חלק נ״ח סימן ה׳

תשובה:על מה שכתבתי לעיל מידידי הרב הצדיק מוהר"ר פינחס משה אלחנן וועכסלער זצ"ל וז"ל ועל ראיותיו שהביא להתיר שישא קטן סידור עמו לבה"כ להתפלל בשבת יש לי להקשות שאין ראיה מט"ז סי' שמ"ו סק"ו ופמ"ג שם שדוקא במילתא דלא שכיחא כמו איבוד מפתח וכיוצא בו מתירין משום מצוה אבל במקום דשכיחא מילתא כמו במקום שאין כאן תיקוני חצרות ומבואות ועירוב ושיתוף ובכל שבת צריכין לעשות כן הוי מילתא דקביעא דחיישינן דילמא אתי למסרך (וע"ז כתבתי עה"ג ע' ר"ן ר"פ יוה"כ ורשב"א יבמות ובר"ן פ' חולין) עיין במג"א סי' רס"ט ס"ק א' מה שמביא בשם הרשב"א בתשובה סי' שכ"ג וע"ש ברשב"א שמוכח בהדיא שגם לדבר מצוה כמו קידוש אי לאו משום טעמא דלא הוי מילתא דקביעותא היה אסור ליתן לתינוק לשתות. וע"ע בתשובת הרשב"א סי' צ"ב שכ' טעם שאסור להניק יותר מכ"ד חדש ואילך אע"פ שאינו אלא איסור דרבנן מפני שלא עלה על הדעת להתיר איסור דרבנן בכדי ועוד שחלב טמא לא נתפרש בקרא והרואה אומר שחלב טמא מותר מפני שאין חילוק בין קטן לגדול ולהני תרתי טעמי גם בנ"ד יש לחוש יותר שהרי הרואה חושב שלצורך מצוה אין חילוק בין קטן לגדול ומותר לישא סידור לביה"כ וכן אין טעם להתיר איסור דרבנן בכדי שיתפלל התינוק ומה בכך אם אינו מתפלל הלא שליח ציבור מוציאו ובכל מקום דחינן מצוה מקמי איסורא דהוי מצוה הבאה בעבירה ולמה נתיר איסור דרבנן שהרי קטן פטור מק"ש ורק בתפילה חייב שהיא מדרבנן ואין ראיה מתקיעה שאין מעכבין בר"ה דף ל"ג דהוי מצוה מה"ת והריטב"א כתב שם שדוקא בזמן שביהמ"ק קיים ותוקעין בב"ד בשבת מתעסקין עמהם אבל בזה"ז אסור להתעסק עמהם ומביא ראיה מירושלמי, והתוס' שם ג"כ נראה דס"ל כן ועיין בטור וב"י בסי' תקפ"ט שמביא ג"כ מחלוקת בזה בשם הרמב"ן ומ"מ גם לטעמו היינו דוקא להתלמד משום שאין שייך בו גזירה דרבה אבל בלא"ה לא ולפיכך אין ללמוד ממנו לשאר מצוה.