מלמד להועיל חלק א · חלק נ״ח סימן י״א

ומה שהקשה על סברתי דקטן אין לו מחשבה דא"כ גם בעושה לדעת אביו לישתרי פשוט דלא קשה כלל דבעושה על דעת אביו אסור משום דהוי כאביו מצויהו. ומה שהקשה משביתת בהמה דהא גם בהמה אין לה מחשבה תמיהני איך למדן גדול כהרב זצ"ל יאמר דבר זה דהא פשיטא דדבר שאינו מתכוין מותר ומ"מ צותה התורה על שביתת בהמה אף להניחה לעשות דבר שלא בכוונה (כי שייך כוונה גם בבהמה עיין ריש ב"ק, קרן הוי בהזיקה בכונה) וע"כ דגזירת הכתוב הוא דמחוייבין אנו בשביתת בהמה אף שאין לה מחשבה, ומ"מ גבי אדם לא אסרה התורה אלא מלאכת מחשבת, ומה שהביא מחולין דף י"ג ע"א המעיין שם יראה דמשם ראיה לדידי וכמש"ל. ומ"ש דשבת הוי גם מ"ע ובזה כל הפוסקים מודים שחייבים לחנך כבר רמז על זה הח"ס א"ח סי' פ"ג, והראה מקום על תה"ד סי' צ"ד דלפי דבריו י"ל דלא שייך חינוך אלא בעשה משום דצריך לזרז ולא בשב ואל תעשה ושביתת שבת נמי שב ואל תעשה, אך הח"ס מיאן בסברא זאת, וראיתי במלא הרועים בערך הנ"ל סי' ז' ומקשה הרבה קושיות על דברי התוס' דבמצות עשה מחוייב גם להפריש מצד חינוך וטרח ליישב. אמנם בנידון דידן בלא"ה לא קשה מידי דהא אנן באיסור דרבנן איירינן ואיך נאמר דבשבת איכא עשה דרבנן, רבנן אסרו לעשות דבר זה משום גזירה וכדומה וא"כ אף אי אמרינן דבעשה דרבנן כגון תפילה חייב לחנך, אבל זה לא שייך במקום שאמרו רבנן שב ואל תעשה. ומ"ש הרב זצ"ל עוד דברי מוסר ראויים לאומרם, אולם גם אני הראיתי לעיל טעמי ונמוקי מפני מה אני מתיר, והראיתי שיש בזה צורך ותקנה, וגם אני אומר פוק חזי מאי עמא דבר שראיתי בהרבה קהלות קדושות שאין מונעים את הקטנים לישא הסידורים אף במקום שאין עירוב, ועדותו של הכלבו יוכיח, וכן תשובות הני גאונים שהבאתי בריש דברי אלו.