מלמד להועיל חלק א · חלק נ״ב סימן ג׳

עוד י"ל טעם אחר דאין מזכירין נשמות אב ואם תוך י"ב חדש דיש לחוש כיון דהוא תוך ימי אבלו שע"י הזכרה יעורר אבל בי"ט. וא"כ לאחר י"ב חדש שכבר שלמו ימי אבלו אין לחוש לכך. אך עדיין צריך עיון דהא איתא בברכות נ"ח ע"ב דאין המת משתכח מן הלב עד י"ב חדש, ונפקא לי' מקרא דהייתי ככלי אובד ופירש"י דבאבדה צריך ג' רגלים עיי"ש. וא"כ כאן נמי אין משתכח עד שעברו ג' רגלים. ואיתא במ"ק כ"ג ע"א מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליו ג' רגלים, והטעם כמ"ש הרא"ש פ' א"מ סי' מ"ח והט"ז ריש סי' שצ"ב כדי שתשתכח הראשונה מדעתו ע"י שמחת הרגלים. עכ"פ חזינן דצריך ג' רגלים כדי שישתכח המת. אמנם בנ"ד הרי כבר עברו ג' רגלים דהא כ' הדגול מרבבה שם דשמיני עצרת חשיב רגל בפני עצמו לענין זה (איברא דהרבה אחרונים מחולקים על הדג"מ בזה כמ"ש בספר בית דוד בסי' שצ"ב) אך צריך עיון לענין יום הכפורים אם מזכירין נשמות אם עדיין לא עברו ג' רגלים. אך נלענ"ד דע"כ לא דמי נ"ד להא מילתא דא"כ אם עברו ג' רגלים קודם י"ב חדש כגון שמת אביו קודם פסח יהי' צריך להזכיר בשמיני עצרת (לדעת הדג"מ) ואם מת קודם סכות יזכיר ביה"כ, אלא ודאי דאין לדמות נ"ד להני גוני דבשלמא באבדה בהכרזה תליא מילתא ובמתה אשתו בשמחת הרגל תליא מילתא כמ"ש הרא"ש (ואפשר משום דחייב לשמח אשתו ברגל) אבל בנ"ד ע"כ צ"ל דבאבלות תליא מילתא כמ"ש לעיל. אחר זה ראיתי בס' ארחות חיים לא"ח סי' תרס"ח שהביא בשם ל"ד ובשם ספר כרם טעמים שאין מזכירין בשנה הראשונה כעין הטעמים שכתבתי לעיל.