מלמד להועיל חלק א · חלק נ׳ סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

תשובה:כבר נתבאר לעיל סי' נ' דאין שום היתר להדליק עלעקטרישע גליהלאמפע בשבת. והנה צ"ע כאן אם מכסה הנר בערב שבת בענין שאינו רואהו כלל, וא"כ כיון שאינו מתכוין להבעיר אף דהוי פסיק רישי' מ"מ כיון דאינו נהנה כלל מהנר ואדרבה יש לו הפסד אם בוער בחנם והוי פ"ר דלא ניחא לי' ושרי להערוך, (ע' סי' ש"כ) ואפשר דהוי גם מלאכה שא"צ לגופה כיון דאינו צריך ואינו נהנה כלל מהנר, וא"כ בשעת הדחק גדול אפשר דיש להתיר בכי האי גונא דהנר מכוסה, כיון דלכ"ע אינו אלא דרבנן ומ"מ יעשה כלאחר יד, כגון דיפתח במרפקו אחר שפתח המפתח; וע"י נכרי יש להתיר, כיון דאינו מתכוין להבעיר, פ"ר ע"י נכרי מותר, ועיין לענין פ"ר במג"א סי' רע"ח, ולכאורה יש למצוא צד היתר ממ"ש הרשב"א הובא במ"א סי' שי"ו ס"ק י"א דמותר לסגור דלת לשמור הבית אף שצבי נצוד בתוכו, והקשה הר"ן הא הוי פ"ר ותי' הש"ג סוף פ' האורג (הובא במחצית השקל שם) דאם עושה גם מעשה אחר ומכוין לזה אינו אסור משום פ"ר, וא"כ בנידון דידן דג"כ הוא עושה מעשה אחר ג"כ שרי, ואף דלא קיי"ל כהרשב"א וכדכתב המג"א וכל האחרונים דאין להקל מ"מ הוי סניף היכי דלא ניחא לי' בצירוף שיטת הערוך. אמנם לפי סברת הש"ג קשה מגמ' ערוכה שבת ק"כ ע"ב ונפסק בש"ע סי' רע"ז דאין פותחין דלת אם מכבה או מבעיר בפתיחה אף שאינו מכוין משום דהוי פ"ר, ולש"ג קשה אמאי הא עושה מעשה אחר, אלא ודאי דליתא לסברת הש"ג, ועיין א"ר שהקשה ג"כ כמה קושיות על הש"ג וע' שו"ת שואל ומשיב מ"ג ח"ג סי' ג'. ודעת הרשב"א בנועל דלת שצבי בתוך הבית יש ליישב באופן אחר, דהנה כאן אינו עושה מעשה הניכר ואינו עושה רושם כלל בצבי, אלא דבסגירת דלת ממילא אין הצבי יכול לברוח וניצוד, וכיון שאין כאן שום מלאכה הניכרת הכל במתכוין תליא מילתא, ואם אינו מתכוין אינו בכלל מלאכת צד. אמנם במבעיר דניכר הדלקת הנר והמעשה עושה רושם, גם באינו מכוין הרי עשה מלאכה אלא דמותר מצד שאינו מתכוין וא"כ בפ"ר אסור, וזה ברור למשכיל. והנה הט"ז בסי' שי"ו ס"ק ג' מחדש דין דהיכי דהוי ספק אם נעשה מלאכה לא הוי פ"ר ולפ"ז יש להתיר ליכנס בפתח בלילה אף דיש כמה פתחים בבתים חדשים דאם פותחין הדלת מודלק מאליו עלעקטרישע לאמפע מ"מ כיון דמסופק אם יש שם דבר זה מותר לפתוח הפתח.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.