מלמד להועיל חלק א · חלק ל״ד סימן ח׳

ועתה נפן לחשש הא' שהאחים היראים נותנין כספם למסחר אשר נפתח בש"ק, ואף שבודאי אין רצונם ליקח שכר שבת (דזה ודאי אסור), מ"מ נתינת המעות לעסק לכאורה הוי סיוע שיש בו ממש ואפשר דאסור. אמנם לאחר העיון גם זה אין לחוש דהא המעות להוצאה ניתנו, ומכש"כ בנידון דידן דהכסף כבר מזמן רב הוא במסחר וא"א לומר דבכספים של היראים נעשה מסחר בשבת, ואדרבה בדרבנן אמרינן יש ברירה, ויכולים לתלות דבכספם של האחים היראים נעשה העסק בימות החול, ומה שנעשה בשבת נעשה בכספם של הפושעים, ובפרט כיון שאין היראים לוקחים שכר של שבת יכולים לומר כספנו לא יהיה נצרך למלאכת שבת. וע"כ גם אני מסכים להיתר ידידי מהר"ם האראוויטץ שיוכלו האחים להשאיר את מעותיהם כמו שהיה עד עתה, אך יעשו באופן שלא יבוא להם ריוח מעסק דשבת. ואם אינם יכולים להבחין כמה הוא ריוח של שבת ינכו כחלק שביעית מהריוח ויקחו חלקם מהנשאר וכמו שנתבאר בא"ח סי' רמ"ה סעיף א' (ובנ"ד ינכו שתות מפני הי"ט).