מלמד להועיל חלק א · חלק ל׳ סימן כ״ה

(ג) מה שכתב הרב בעל תבואות השמש שזמן צה"כ הוא 14/45 מזמן הנשף התוכני (דהיינו אם נחשוב הני 14/45 מזמן שקיעת החמה) לא יתכן בכלל אלא במקומות אמצעי הרוחב (מיטטלערער ברייטען); אבל דרך משל במקומות שברוחב חמשים מעלות הזמן משקיעת החמה עד שיראו ג' ככבים הוא באמצע חדש יוני ¾ שעות, והנשף התוכני הוא ½3 שעות. ולפ"ז גם השיעור 5/18 ושאר השיעורים של בעל ת"ה אינם בדקדוק, ואולי הנשף התוכני כמו שמבין אותו הרב בעל תבואות השמש אינו שוה למה שאנו מבינים במלות אסטראנאמישע דאממערונג. ומה שתמה הרב בעל תבואות השמש על שהנשף והשחר בירושלים עה"ק כמעט שוה בכל זמני השנה הוא תלוי במה שטעה במח"כ שסובר כי אורך הנשף והשחר הוא לפי ערך אורך היום, וזה טעות, כי באמת בין הנשף הסתמי (בירגערליכע דאממערונג) ובין הנשף התוכני בכל המקומות הם ביותר קצרים בעת אשר השמש עומד בקו המשוה, דהיינו בחדשים מארץ וסעפטעמבער, והם יותר ארוכים בחדשים יוני ודעצעמבער, ובמקומות גבוה הרוחב (האהערער ברייטען) הנשף בחדש יוני הרבה יותר מבחדש דעצעמבער, וסבת המראה הזה הוא, כי השמש מהלך הקשת של שש המעלות או של שמנה עשר מעלות בזמן קצר יותר, אם היא יותר רחוקה מן המערידיאן וזה הוא בתקופת ניסן ותשרי לפני שקיעתה ולפני עלייתה. דרך משל בירושלים אורך הנשף והשחר באמצע יאנואר שעה אחת וכ"ה מינוטען, באמצע מארץ שעה אחת וכ' מינוטען ובאמצע יוני שעה ומ' מינוטען. ובמקומות ברוחב °50 (בערלין הוא ברוחב ½52) הוא באמצע יאנואר ב' שעות ועשר מינוטען באמצע מארץ שעה אחת ונ"ה מינוטען, ובאמצע יוני הנשף עוד לא כלה בחצות הלילה, אף שכבר עלה השחר.