מלמד להועיל חלק א · חלק כ׳ סימן ב׳

תשובה.כבר הורה בזה הגאון מו"ה יוסף שאול נאטאנזאהן מלבוב בספרו שואל ומשיב מהד"ק ח"ג סי' ע"ב, ע"ג, ע"ד, וראיתי שהובא בס' אורחות חיים סי' קנ"ד סי"א שיצא לאור זה קרוב ע"ד לוטעראנישע קירכע דמותר לעשות ממנו בית תפלה לישראל או ביהמ"ד וגם מצוה איכא לקדש שם שמים. אך יען שספר שואל ומשיב מהד"ק אינו בנמצא בכאן ואיני יכול לעיין בדבריו ואין דרכי להורות מתוך הקיצורים ולסמוך על דעת גדול, ע"כ אמרתי נחזי אנן איך להורות בנידון דידן. הנה בית הבנוי לעבודת אחרים דינו כמו תשמישי עבודת אחרים כמ"ש הש"ך סי' קמ"ה סק"ט והט"ז שם סק"ו, ופסק בי"ד סי' קמ"ו סעיף ח' דגבי משמשין הוי מכירה ביטול. ואף דבש"ך סי' קל"ט סק"ז כתב דפסקי הש"ע סתרי אהדדי לענין דין זה כבר תירצו התפארת למשה והמשנת חכמים (והובאו במקור חיים בי"ד דפוס ווילנא) דליכא סתירה משום דבסי' קל"ט סעיף ט' לקצת דיעות הוי כמו תקרובת ע"ז ולכך מחמירין יותר. מיהו בנידון דידן אין אנו צריכין לכל זה דבלא"ה הוי ביטול כיון שהוציאו ע"ז והקצו הבית לתשמיש אחר, עיין חכמת אדם כלל פ"ד סט"ו. אך מ"מ אף דהוי ביטול ומותר להדיוט מ"מ לגבי מצוה הוי מאוס לרוב הפוסקים אף לאחר הביטול, עיין מג"א סי' תקפ"ו סק"ו, ועיין מ"ש בזה מו"ר מהר"ם שיק בתשובותיו חא"ח סי' ס"ז. אמנם בסי' קנ"ד סקי"ז הביא המג"א בשם תשובת רבנו אלי' מזרחי דאפילו נעבד בבית ע"א בקבע מותר להתפלל בתוכו, וכ' המג"א ואפשר דס"ל דמחובר שאני ואע"ג דבית דינו כתלוש מ"מ דמי למחובר ופי' המחצית השקל דבריו כיון דמדינא מותר ואינו אסור אלא מטעם מיאוס הקילו כיון דדמי למחובר, ועיין חכמת אדם כלל פ"ד סט"ו. והנה הח"ס א"ח סי' מ"ב השיג על דברי מג"א אלו ומראה מקום על תוס' מגילה דף י' ע"א ד"ה תיאטריות וע"כ סיים דטוב להחמיר בכיוצא בזה. וראיתי בגידולי טהרה סי' ל"ד שעמד ג"כ על סתירה זו שבין מג"א ותוס' ותירץ דהתוס' איירי בבית שבנאו מתחילה לכך אבל המג"א איירי שהיה מתחילה בית של הדיוט ואח"כ הקצוהו לע"ז. ולענ"ד אחר בקשת מחילה מכ"ת תירוץ זה קשה דהא מבואר בסי' קמ"ה בש"ך סק"ט ובט"ז סק"ו דדוקא בבנאו בית שיהא הבית עצמו נעבד אסור מיד אבל אם בנאו לשם תשמיש אינו אסור עד שישתמש בו. וכיון שכן מאי נ"מ שבנאו מתחילה לשם ע"ז בין כך ובין כך אינו אסור עד שישתמש בו. ואפשר דהגידולי טהרה סובר דכיון דטעמא דאסור כאן הוא משום מיאוס, א"כ מאוס יותר אם בנאו מתחילה לשם ע"ז, או דהוא מפרש דהתוס' מיירי בבנאו מתחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכהאי די"ד סי' קמ"ה ס"ג. ומ"מ קשה על תירוץ הא' מנ"ל להג"ט לחלק בין מאוס למאוס, ולתי' הב' קשה דא"כ למה להו לתוס' במגילה לפרש פי' אחר שהתיאטריות הם בית הועד ליפרשו שהם בתים שנבנו להעמיד בהם אלילים. אלא ודאי דהתוס' לית להו חילוק זה וס"ל דבין כך ובין כך הוא מאוס, וא"כ קושית הח"ס על המג"א במקומה עומדת. וראיתי באלי' רבא שם שכתב על המג"א וז"ל: מיהו לעשות מבית זה ביהכ"נ קבוע נראה דמודה רא"ם דאסור עכ"ל. ואפשר דגם מג"א ס"ל הכי (ועי' פמ"ג ודגול מרבבה). וא"כ יש ליישב קושי' הח"ס דשם במגילה משמע שיהי' ביהמ"ד קבוע, אך מלשון התוס' משמע דבאותן מקומות אף ללמוד שם תורה באקראי אסור. ואפשר דתוס' מיירי קודם ביטול דאסור מדינא אך נ"ל דפשטות לשון מג"א משמע דאינו מחלק בין ביהכ"נ קבוע לביהכ"נ עראי, דהא כ' הטעם דדמי למחובר ולא הוי מאוס (וכן כ' החכמת אדם) וא"כ אין לחלק לפי דעת המג"א.