מלמד להועיל חלק א · חלק ט״ז סימן י״ג

והנה הראה לי הב' המושלם הבקי בספרות העברית כ"ה יעקב וואגנער נר"ו סדור אחד ישן משנת תל"ח לפ"ק (ואח"כ הראה לי תלמידי הב' הנעלה כ"ה אלכסנדר מארקס סידור זה מכורך ביחד עם ספר שפתי ישנים שנדפס באמשטרדם שנת ת"מ, ונראה מזה שגם אותו סידור נדפס באמשטרדם) שנדפס בו זמר קודם לכה דודי וכתוב על גבו וז"ל: זמר נאה מר' שלמה זינג"ר ז"ל שמנגנים בק"ק פראג בב"ה מייזל ז"ל בעוגב ובנבלים קודם לכה דודי, עכ"ל. ומבין השורות של השיר הזה ניכר הטעם למה התירו לקבל שבת בכלי זמר שכתוב שם חרוז אחד בזה הלשון: הן שבת הכלה עם החתן, בתפארת וגדולה, אם נשמור שתים כהלכתן, נזכה מיד לגאולה, ואז האל, ישלח גואל, ברינה בוא יבוא, זה היום עשה אל שמחת לבו נגילה ונשמחה בו. נראה מזה שמפני שהתירו לנגן לכבוד חתן וכלה, ג"כ התירו לכבוד שבת מלכתא וישראל בן זוגה שהם ג"כ כחתן וכלה, עכ"פ נראה מכאן שבימי קדם בבה"כ מייזעל בפראג היו מנגנים בעוגב ובנבלים, אף שאח"כ בטלוהו כעדות הח"ס. והרב מוהר"ר אברהם עמדין בספרו צרור החיים דף ו' ע"ב כתב וז"ל: ומה שהביא בעל הנוגה שספרו לנו מק"ק פראג שהיה שם מקדם ארגעל בביה"כ, אולי נבנתה הבית הכנסת עם הארגעל הזה, בעוד שלא היה מנהג זה בעבודתם ובאמת כפי ששמענו עמדה בית הכנסת הלזו מזמן בית שני, וכאשר נתקנה בהיתר, שוב לא היה האיסור חוקת העכו"ם חל עליה, ולא זזה ממקומה. אבל כאשר נפלה באמת אין מקימה עוד, מפני שבעת נפילתה כבר הנהיגו כלי שיר זה, ר"ל בארגעל, בבתי עבודתם לשם עבודתם דוקא ואסורה. עכ"ל. אמת שי"ל שבעת הקמת הארגעל בפראג לא היה מיוחד עוד לבית עבודתם דוקא, כי כידוע לא היה הארגעל בימי קדם נפרץ כ"כ בבתי עבודה שלהם. אך כיון שראינו שבב"ה מייזעל היו מנגנים בעוגב, יותר טוב לומר שלמדו להם היתר באשר חשבו דארגעל כתיב באורייתא בין כלי המקדש שהוא נבל או עוגב או שחשבו כאשר כתב בעל שלטי הגבורים בפרק י"א שאפשר שהוא מנים שנזכר בכתבי קדש, וסברו כיון דלאו מינייהו גמרינן מותר כדלקמן אות ד' ועיין אות ה'. וכיון שאח"כ בטלוהו הוכיח סופו על תחילתו שטעות היה בידם. ואין להביא ראיה ממנהג קהלה אחת ולסגור העינים בפני מנהגי שאר קהלות קדושות שלא ראינו ולא שמענו מנהג כזה, עד העת אשר גברה יד המהרסים. עוד אפשר שבק"ק פראג סברו כיון דשנו מהנגון המיוחד להם וגם לא היו מנגנים בשבתות וי"ט, אלה השנויים היו מוכיחים דלא הלכו בחוקותיהם. אמנם בודאי אין לסמוך על סברות כאלה בשאר מקומות.