מלמד להועיל חלק א · חלק קי״ט סימן ג׳

(ג) והנה בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ד' ח"א סי' מ"ב מסופק בחולה שמאכילין אותו הקל הקל אם עבר ואכל החמור אם חייב עליו ופשיט מרודף שיכול להציל באחד מאבריו ובא אחד והרגו חייב עליו, אלמא דאם יכול להציל באיסור קל והאכילו החמור דחייב. אך כתב דהחולה עצמו שהוא בהול אינו חייב אם עבר על איסור חמור אמנם אחר שהאכילו החמור הוא נענש. והקשה ממ"א סי' שכ"ח ס"ק י"ז בשם ה"ה דעושין מדורה לחולה שיש בו סכנה אף שיכולים לחממו בבגדים וקשה על זה מה נחלקו במאכילין הקל הקל הא יכולין להאכילו דבר חמור אף שיכולין להצילו בדבר אחר. ותי' דבמדורה שאני דהמדורה היא רפואה בדוקה שיתחמם תיכף והרפואה ע"י בגדים אינה ברורה כל כך, משא"כ במאכילין הקל הקל שהרפואה שוה באיסור קל כמו באיסור חמור. ולפ"ז בנ"ד ג"כ היכא שהרפואה ע"י אכילה בדוקה וע"י קריסטיר הוא קצת ספק בודאי יש להאכילו. ועיי"ש בשו"מ כל התשובה.