מלמד להועיל חלק א · חלק קי״ט סימן ב׳

(א) תחלה אומר שיפה הורה בנידון דידי' בלי שום ספק שלא לנסות בחולה מחלת לב לזונו ע"י קריסטיר וחוץ מסברותיו הישרות אמר לי תלמידי וידידי הרופא המומחה ומורה הוראה מו"ה חיים ביבערפעלד נ"י שבחולה לב העיקר הוא שצריך להשיב נפשו, וע"י קריסטיר אין משיבין נפש כלל, ורק מי שהוא צריך לאכול מחמת שהוא דל בשר ואין ניזון די ספוקו (אונטער - ערנאהרט) יש לו תקנה גם ע"י נאהר - קריסטירע, ואולי יש עוד חולים אחרים שמספיק להם קריסטיר אם אפשר דלא שכיח ועל כן אין רמז לזה בש"ס. ועתה יש לשאול אם יארע חולה כזה אשר בפשיטות בלי שום ספק די לו בקריסטיר אם יפה עושים לזונו בכך או אם טוב שיתנו לו חצי שיעור. (ב) איברא שאין חיוב ביו"כ אם מכניס אוכל למעיו בלי הנאת גרונו. דין זה למדתי מדברי מו"ר זצ"ל בעל שו"ת כתב סופר שכתב בחא"ח סי' צ"ו ד"ה והנה כקושיא זו וז"ל: דודאי אינו חייב על כשאכל ביה"כ בלי הנאת גרונו ג"כ כגון כשתוחב בבטנו או כורך בסיב וכדומה ותרתי צריכין הנאת גרונו ומעיו ועיי"ש סי' קי"ד עכ"ל. ואף שאינו מביא ראי' על זה מ"מ נאמן עלי מו"ר שהיה דין זה פשוט לו, ואין לספק בדבר. אמנם אפשר דאיוסר דרבנן יש בזה, כמ"ש לקמן סי' צ"ז בכרכו בסיב עיי"ש אך אפשר דזה גרע מכרכו בסיב, דאין זה דרך אכילה כלל גם אינו מתיב דעתי' ונשאר מעונה. וע' כ"ס סי' קי"א תשובה ארוכה בדין יה"כ (דלא כשאגת אריה) שלא כדרך הנאתן דאינו אסור אלא מדרבנן.