תשובה:הנה אם הוא חולה ואינו יכול להתענות לדעת המג"א סי' תקפ"א ס"ק י"ב וכמ"ש שם המחצית השקל דהוא לא נדר אלא אדעתא דמנהגא ובכה"ג לא נהוג, ואף שהש"ך בסי' רי"ד סק"ב חולק עליו וכתב דאם אינו בריא לא אסיק אדעתי' דלא יתענה ולכך צריך התרה, מ"מ כבר כתב שם הדגול מרבבה דדבריו דחוקים והעיקר דרק מי שחוזר בו ואינו רוצה להתענות לעולם אז צריך התרה, אבל אם רק בפעם הזאת רוצה שלא להתענות נכונים דברי המג"א דא"צ התרה, והמג"א כתב שם אפילו יש שם רק מקצת חולי, ואף שהמג"א לא כתב זה רק בערב ר"ה שאז נוהגין כל העם להתענות ואפשר דביום א' דסליחות הוי כמי שמתענה יותר ממה שנהגו הצבור דמשמע שם מדברי המג"א דצריך התרה, מ"מ יום א' דסליחות ג"כ נהגו רוב הצבור להתענות (עיין חיי אדם) וי"ל ג"כ דלאו נדר אלא אדעתא דמנהגא. אך אם באמת אינו חולה במקצת אלא שחושב שיקשה עליו התענית כגון אותן שדרין בעת הזאת במקום מרחצאות ועוסקין בחיזוק גופם, ודאי יש להחמיר דצריך התרה.
מלמד להועיל חלק א · חלק קי״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.