מלמד להועיל חלק א · חלק קי״ב סימן א׳

ראיתי בספר ארחות חיים לסי' תקנ"ט בשם הגאון מהרש"ם אבדק"ק ברעזאן שהביא בשם תשובת דרכי נועם שיש לאסור לעשן טאבאק בת"ב מפני חלול השם שהעכו"ם אוסרים העישון ביום תעניתם, וע"ז כתב המרש"ם ולע"ד אדרבה אם העכו"ם נוהגין בזה יש איסור בחקותיהם לא תלכו כמ"ש בסי' תקפ"א ס"ב בהג"ה עכ"ל. ואני תמה מה יענה לדברי המג"א סי' רמ"ד סק"ח שאוסר לבנות ביהכ"נ בשבת משום חלול השם מפני שהעכו"ם אין מניחין לשום אדם לעשות מלאכת פרהסיא ביום חגם עיי"ש והשתא מי יאמר דאדרבה יש בזה איסור משום בחוקותיהם לא תלכו. וע"כ צריך לחלק בין נידון דידן להאי דסי' תקפ"א דשם אנו נוהגין חוק חדש להתענות בערב יו"ט וזה הוא חוק העכו"ם בודאי יש בזה משום בחוקותיהם לא תלכו, אבל השביתה בשבת אינו חוק חדש שחדשנו כי אם הוא מצות השם שצונו בתורתו, ורק על אופן השביתה אנו דנין ובזה כתב המג"א שפיר שצריכין אנו להחמיר באופן השביתה לכה"פ כמו שמחמירין העכו"ם בשביתה ביום חגם ואי אנו מקילין יותר מהם איכא חילול השם. ולפ"ז שפיר כתב בעל דרכי נועם גם כאן בת"ב דהתענית אינו חוקת עכו"ם דזה היא מצוה שצוונו חז"ל, ורק על אופן התענית אנו דנין, וכיון שהעכו"ם ביום תעניתם נמנעים ג"כ מלעשן אנו צריכין להחמיר ג"כ בעשון, ואל"ה איכא חלול השם.