תשובה:לענ"ד פשיטא שאין כאן איסור לא מיבעי' למאן דס"ל בסי' תקנ"ג דבשבת עצמו אין איסור אלא אחר חצות משום דשבת זה דין ערב תשעה באב יש לו א"כ בודאי יום שלפניו אין דינו כערב תשעה באב אלא כיום שלפני עת"ב ומותר ללמוד, אלא אפילו למאן דס"ל דבשבת זה כל היום אסור ללמוד וא"כ לענין לימוד יש לו דין תשעה באב והיה מקום לומר דערב שבת דין ערב תשעה באב יש לו, מ"מ כיון דכל עצמו שאסור ללמוד בעת"ב אחר חצות הוא רק מנהגא בעלמא אין להחמיר כלל בערב שבת, כיון דשבת אין לו דין ת"ב לכל מילי. ועיין ח"ס סי' קנ"ו דטעמא דאין לומדין עת"ב אחר חצות הוא משום שמחשבתו והרהורו ממה שלמד ביום עדיין עמו בלילה (וע"ג כ"ס ס"ס ק"א). גם לפי טעם זה אין להחמיר כלל בע"ש שלפני ת"ב. וראיתי בדגול מרבבה שהביא ראיה דרמ"א מתיר בת"ב שחל להיות בשבת ללמוד קודם חצות דאל"כ היה לו לכתוב שלא לומר בליל שבת במה מדליקין וכתב עליו בשערי תשובה סי' תקנ"ג ויש לדחות דבע"ש נוהגין בהרבה מקומות להתפלל מבעוד יום עכ"ל. עכ"פ מוכח מזה דלית דין ולית דיין שאוסר ללמוד בע"ש אחר חצות.
מלמד להועיל חלק א · חלק קי״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.