תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק כ״ז סימן א׳

קישות שהתליע עכבר כיון שלא שרץ על הארץ מותר וא"כ טהור הוא ק"ו מפיגול ומחלב שהוא בכרת וטהור, זה שמותר אין דין שיהא טהור ובא"ט (ד' ס"ו) דרשינן מקראי דבורות שיחין ומערות ששוחה ושותה מהן ואינו נמנה ואפילו פירשו לדופני הבור היינו רביתייהו וכן תולעים שביין אפילו פירשו לדופני החבית מבפנים מותר ונראה דאפילו לא חזרו ליין אלא אכלן אדם מעל דופני החבית מבפנים מותר ואעפ"י שגבי תולעים שבאו מחבית אחרת לתוך זו היה קרוי על הארץ דעד כאן לא מבעיא לן התם אלא פירשו מתמרה לתמרה אבל מתמרה לקישות נראה דפשיטא ליה לאסור אעפ"י כן כיון שבזה הכלי נולד אינו קרוי שורץ על הארץ וא"כ עכבר שגדל ביין ושרץ על דופני החבית מתוכה אפילו במקום שאין יין ונתייבשו דפנותיה מותר א"כ אין עכבר אסור עד שיצא מכלי שנברא בו, וא"כ עכבר שילד עכבר בחבית לא יאסר עכבר הנולד בחבית עד שיצא. ואעפ"י ששנינן (בכורות ד' ה') כל היוצא מן הטמא טמא זה הוא שאין דבר אחר גורם לו טומאתו כגון חמור וערוד אבל כאן ששירוצו גורם לו איסורו אין היוצא ממנו טמא עד שישרוץ, ואולי יש לחלק זה ששורץ במים או ביין אין דרכו לצאת משם לעולם מה שאין כן בעכבר הנולד וצ"ע. אכן אם שייך בשרצים כמו בחיות דגמירי אין חיה שביהודה גדילה על פירות שבגליל ולא חיה שבגליל גדילה על פירות שביהודה א"כ במקום שהשרץ גדל היינו רבותיה כמו דופני חבית לשרץ שביין ולא יאסר השרץ עד שישרוץ במקום שאינו גדל על פירותיו.