תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק רכ״ט סימן א׳

ששאלת על ראובן שדר בעיר ימים ושנים ובני עירו מרדו במלך רודאלף כי רצה להטיל עליהם מס ולא הורגלו ויצר עליהם עד שכפאום שהוצרכו לעשות כל רצונו והמלך היה חייב לשמעון ד' מאות זקוקים ודחק העירונים של עיר ראובן שהוצרכו לדור לשמעון אותם ד' מאות זקוקים ולא היה להם כסף בעין ועשו חוב עם שמעון לתת לו ט' מאות זקוקים לד' שנים לכל שנה רכ"ה זקוקים ועל זה חתמו ובבטחון טוב וכיון שראה ראובן שהחוב היה טוב ובטוח הלך אל שמעון ואמר לו הניחני להיות שותף עמך בזה החוב ואתן לך חלקי מיד ונתרצה לו שמעון ואמר לעירונים כתבו הכתב בשמי ובשם ראובן כי אני רחוק מכם ואיני יכול לבוא הנה להזמינכם לדין, ואני חפץ שיהיה ראובן או חתני במקומי להזמין הערבים ולקבל הפרעון ולא גלה להם מן השותפות כלום, וראובן ושמעון עשו כתב מן התנאים שביניהם וזה לשון הכתב. בפנינו ח"מ באו ראובן ושמעון ואמרו לנו הוו עלינו עדים מן התנאים שבינינו כי אנחנו שנים עשינו חוב בשותפות והלווינו לעירונים של מקום פלוני כך שחייבים לנו ט' מאות זקוקים כסף צרוף, וכל אחד ואחד הלווה חצי הממון זה כמו זה ונתנו לנו כתב פסול חתום בחותם וכו' ובררנו עמנו את לוי להפקיד בידו הכתב פסול שנתנו לנו הערונים מכח שנינו שלא ימסרנו לשום אחר בלא דעת שנינו, והערונים יש להם לפרוע הממון לד' שנים רכ"ה זקוקים לשנה, וזמן פרעון הראשון יהיה במרחשוון שנת נכ"ל, ואז יפרעו רכ"ה זקוקים ויגיע לכל אחד קי"ב זקוקים וחצי זקוק וכן לכל שנה ושנה באותן ג' שנים שאחריה, ומיד כשיקבל ראובן פרעון של שנה ושנה יתן לשמעון או לשלוחו או ליורשיו או לשלוחי יורשיו או ללוי השליש חלק המגיע דהיינו קי"ב זקוקים וחצי זקוק, ואם ח"ו שלא יתנם ראובן לשמעון או לשלוחו או ליורשיו או לשלוחי יורשיו או ללוי השליש חלקו, קבל עליו לוי השליש שימסור לו כתב הערונים של כל החוב או לשלוחו או ליורשיו או לשלוחי יורשיו עד שיפרע לו ראובן חלקו של אותה שנה וכל ההיזק שיהיה לו על יד האיחור ואז יחזיר הכתב ליד לוי השליש, ואם ח"ו שילך שמעון ויגבה החוב פרעון של שום שנה ואם לא אתן כו' כמו שכתב ראובן וכל מי שיגבה יתן לחברו חלקו על יד לוי השליש והוא נאמן לשנינו לומר פלוני פרוע הוא כל אלו הדברים קבלו עליהם בתקיעת כף שלא לשנות ושלא לחזור וגם לוי קבל עליו בתקיעת כף לקיים המוטל עליהם ככל הכתוב באגרת זאת וגו'. ועתה פרעו פרעון הראשון בחיי המלך ואז מת המלך ונצטרך שמעון לכסף ושלח שלוחו לראובן קודם הפרעון השני, פלוני אני דחוק מאד ואם היית יכול לעשות שהערונים פורעים לנו החוב בבת אחת ולנכות להם מקצתם הייתי חפץ כי אני צריך מאד לכסף, אמר ראובן אני אנסה כי היה סרסור ביניהם כי לא ידעו שהיו לראובן שותפות בחוב ונתרצו בדבר וראובן הביא שליח של שמעון לפני הערונים ונתרצו לתת לו קצבה אחת עבור כל החוב והשליח אומר אם הייתי חפץ הייתי לוקח הקצבה זאת, כי אני יודע אונס שמעון וראובן אמר יצטרכו ליתן יותר ובתוך כך הלך השליח אל שמעון ומיד נתייעצו הערונים שהיו רוצים לדחוק את ראובן עד שיפטור אותו מאותו החוב בקצבה שרצו ליתן לשליח של שמעון ונשבעו מן הערונים יותר ממאתים לבא פתאום לבית ראובן לשלול שלל ולבוז בז אם לא היה פוטר אותם מאותו החוב וראובן ברח לו חוץ לעיר על מבצר כי אמר לא אפול בידם ולשם אתפשר יותר בטוב מכאן ומה עשו רצו לתפוס בניו ובני ביתו וברחו ונחבאו בבית הערונים כאשר מצאו ולקחו מפתח ביתו ושל חדרו ורצו ליקח בניו מבית הערונים שנחבאו שם בחזקה, והוצרך בעל כרחו שלא בטובו לידור להם לפוטרם מאותו החוב עבור הקצבה שרצו ליתן לשליח של שמעון וגרם לו אותו החוב שאף שאר החובות שהיו הערונים חייבים לו ולבניו ולחתניו שהוצרכו לפטור הכל עבור אותו הסכום שרצו ליתן לשליח של שמעון ולולי שנתרצה שלוחו לא היה פוטרם כלל כי היה מסתכן קודם לכל בכל מה שחננו אלא שסמך על זה שנתרצה לשליח ומיד לאחר שפישר שלח לשמעון פלוני כך וכך אירע לי בא הנה וקח חלקך והשיבו איני חפץ בשום פשרה אלא חלקי מידי שנה בשנה וכתב פסול של החוב היו סבורים שהיא ביד שמעון ולא שאלוהו לראובן כי עדיין לא פרעו כל הקצבה שנדרו לו ובתוך כך נצטרך שמעון לכסף ושלח לראובן ופרע לו פרעון של שנה שניה והרבה יותר והתנה עמו פלוני שאם אזכה בדין מה שאני נותן לך יהיה לפרעון ואם אצטרך להשלים לך הקדמת שנים כמו שהקדמתי לך לפני פרעון שלישי תמתין לי אחר הזמן להשלים לך פרעון שלי ועל כל זה שלח שמעון לשליש וא"ל יש לשמעון פרעון שלישי משלם ועוד שעדין לא הגיע זמנך לזמן הערבים תן לי עד שאמלך בגדולים איך אצא נקי משלישות וסמוך עלי שאקיים באמונתי אם אינך חפץ בזה ארד עמך לדין וכל מה שיגזרו הדיינים אעשה וכל זה לא הועיל והלך וזימן את הערבים וכשידעו הערונים שהערבים היו אוכלים נזכרו שכתב פסול שלהם לא היה בידם וקשקשו האנקות ובאו פתאום לאלפים ולרבבות בחרבות וברמחים על ראובן ועל ביתו והוצרך לידור להם לפוטרם מכל ההיזק או להחזיר להם הכתב פסול והערבים אכלו יותר מק' ליטרא, ובא ראובן ונתן לו משכון לשליש ביותר ממה שהיה חייב לשמעון אפילו אם יתן פרעון רביעי משלם והחזרתי לו הכתב והוא הוצרך לפרוע מה שאכלו הערבים ומקצתם אוכלים עדיין וכל זה גרם לו שמעון אע"פ שראובן היה ציית דינא וראובן עיכב המשכון בידו מדר' נתן עד שיעשה לו שמעון דין ונא מורינו ורבינו הורוני איך אצא נקי משלישות כי נ"ל לפי עניות דעתי ששותף פטור מאונסין כדאמר שמואל בח"ה (מ"ב ב') שותפין שנעשו שומרי שכר זה לזה ואין לדמות כלל למציל עצמו בממון חברו כדאמר רב אשי בהגוזל בתרא (קי"ז ב') אי דאמיד עלי דידי אתן ואי דלא אמיד וודאי אההוא ממונא אתן דזה נראה לעינים דמההוא חוב אתן דאי א"ח אתן מי מעכב עתה על ידם ולמה לא שאלו כפלים מן החוב אלא וודאי אההוא חוב אתן. וגם תבאר לי מורי אחרי שהתנאי היה כך שכל מי שיעשה בזה החוב שום דבר משניהם בלא דעת חברו שהשליש יחזיר הכתב פסול לשני עד שיתקן עוותתו והמשכון שבידי הם במקום הכתב אם חתנם לראובן עד שיפרע לו שמעון ההיזק שעשה לו שזימן הערבים שלא כדין אעפ"י שהיה ציית דינא כי מה שעשה ראובן בזה החוב בלא דעת שמעון היה אנוס וכל שעה היה ציית דינא אבל שמעון כיון להזיק וגרמא בנזקין חייב כי ההיא דרפרם (ב"ק צ"ח ב') וכו', ואפילו למאן דלא דן דינא דגרמי נ"ל אחרי שעשה כל כך שלא כהוגן שידע בטוב שאם היה מזמין הערבים שהיה שולח יד בגוף ראובן ובבניו שיש לו לפרוע לו כל ההיזק ורשאי ראובן לעכב המשכון וכל מה שיש לו משל שמעון עד שיפרע לו כל היזקו וכו'. אפרים בן ה"ר אברהם.