תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק רכ״ב סימן ג׳

וזה השיב רבינו אבי העזרי זצ"ל. אני אשר על החתום נ"ל לפי מה שכתבתם שראובן הביא עדים שרצו לקבל שבועות מקצת הקהל אך שנתפשרו וטוען שגם ממנו היו רוצים לקבל שבועתו, אמנם זה הדבר צריך לחקור אם הובררו השלשה מתחלה לקצוב ולא לקבל שבועה, אפילו אם נאותו הקהל שוב לאחר הקצבה לקבל שבועה ממקצת בזה לא הובררו מתחלה לישבע או להתפשר גם זה בידו לישבע ושלא כדין הביאו עליו עבדי השלטון ועדות חשובי הקהל שהודה מששה זקוקים, אינו עדות שהם נוגעים בעדות' ולא שייך הכא למימר דניסלקו כי תרי נפשייהו שהרי תביעתן על כל הקהל, ודאי אם פרעו שנים חלקם קודם אז היו יכולים להעיד, ומה שטען האפטרופא שראשי הקהל הסכימו שלא לקבל שבועות על זאת אשיב אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלם בכל דבר אפילו יחיד שבררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו, ואע"ג דאמר רבא (מגילה כ"ו) לא שנו אלא שלא מכרו טובי העיר וכו' ואמתניתן קאי דאוקימנ' בשל כפרים מכלל דבכרכים לא מהני טובי העיר אלא כולם ה"מ בסתם אבל אם בררו אפילו בכרכים מהני ואפילו יחיד דגרס' בירושלמי דמגילה פרק בתרא שלשה מבני הכנסת כבני הכנסת ז' מבני העיר כבני העיר מה אנו קיימין אם בשקבלו עליהם אפילו יחיד ואם בשלא קבלו עליהם אפילו כמה, אלא כן אנו קיימין בסתם, משם אני למד דהיכא דבררו אפילו יחיד נמי וכי היכי דמהני ברירה בכפרים הכי נמי בכרך וכיון שכח בידם להפקיע בית הכנסת מקדושתו אעפ"י שיש לכולם חלק בו, כדאמר בנדרים פ' השותפין (מ"ז ב') הריני עליך חרם כו' ושרי למשתי שיכרא כדאמר במסכ' מגילה ה"ה בכל מעשה הקהל מעשיהם קיימים, ופי' במעמד אנשי העיר שעושין בפרהסי' ואין מוחה שאם תפרש שצריכים לומר הן א"כ לא עשו ז' טובי העיר אלא כולם ואפילו בכרכים נמי, ונ"ל שאם אחד מבני העיר מוחה בדבר שרוצים ראשי הקהל לעשות או לגזור חרם אם רוב הקהל מסכימים חלה החרם כאשר אבאר ואם לא הסכימו רוב הקהל ומיחו אך הראשים אינם יכולים למחות דמה לי לא קבלו מתחלה מה לי בסוף לפי הירושלמי אבל אם הרוב הסכימו והמיעוט מיחו חלה הגזרה עליהם בעל כרחם דגרס' פ"ב דע"ז אין גוזרין גזרה על הציבור אא"כ יכולין רוב הציבור לעמוד בה שנאמר במארה אתם נארים וכו' אי איכא הגוי כולו וקעבר עלה ההוא גברא אותי אתם קובעים ואי לא לא ופ"ק דמס' הוריות (ג' ב') מייתי לה ומסיק התם והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובו ככולו שמעינן מינה שחלה הגזרה בהסכמת הרב אעפ"י שאין יכולין לקבלה ומשמע בהוריות אפילו לא הרכין בראשו, ואין להשיב דדוקא בשתיק משתיק כדאוקימנא לעיל מינה דה"מ בהודאה אבל גבי גוזרים גזרה אפי' מוחים הוי עבריינא וקאי במארה וגו', ומכל הני שמעינן שאין צריך לענות אמן אחר גזרת האלה וההיא דפ' שבועת העדות היינו להתחייב קרבן אבל לאו דשבועה מיהא איכא, ובמעשה דגבעונים כתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה וילונו כל העדה וגו' ומשמע מוילונו דלא ניחא להו ולא ידעי נמי בדבר ואפילו הכי חיילה עלייהו שאם בהתירא היו יכולין לעבור על השבועה ולמה לא הרגום כיון שבאו במרמה, וגם במעשה דיהונתן בן שאול לא שמע השבועה וחלה עליו ואמרינן ויפדו העם את יהונתן שפדאוהו ונתנו משקלו זהב ובשילהי מסכ' תענית אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ואית דמפרש התם שהותר שבט בנימין לבא בקהל דכתיב ואיש ישראל נשבע במצפה וגו' עד מאי דרוש, איש ממנו ולא מבנינו הא לאו הכי חלה אפילו לדרא עלמא כההיא דהלל דהתקין פרוזבול פ' השולח דמשמע התם שצריך להמנות ולבטל וכיון שתקנתם וגזירתם קיימת והפקרן הפקר בדבר שתקנת הציבור הוא דכתי' וכל אשר לא יבוא וגו' אם רוב הקהל מסכימים אלא גזרת ראשיהם יכולים מן הדין לכפות את המיעוט להיות ציית לתקנתם ואם הם מחניפים לאוהביהם הקולר תלוי בצואריהם וראוי להם לרחם על עניים כפי הענין שרואים וגם סמך לדבר דגרסי' בפרקין דחסידי דבי נשיאה גזור תעניתא ולא אודעינהו לרבי יוחנן ורשב"ל אמר ליה רשב"ל לר' יוחנן והא לא קבלנן אמר לי אנן בתרייהו גרירא, ויש לדחות דשמא אילו הוו ידעי הוה ניחא להו, והארכתי לפרש לפי שיש מרבותי שהיו אומרים דהא דתניא רשאין בני העיר לקיים תנאם ולהסיע על קצתם ה"מ אם כולם נאותו יחד והוא עמהם ושוב עבר על תנאם דומיא דהנהו תרי טבחי אבל בלא דעתו לא אלימי לעשות, והפקר ב"ד הפקר לא שייך הכא כך היה אומר מורי הזקן ממיין זצוק"ל ואני את אשר עם לבבי כתבתי ואם שגית הורני רבותי וחיים ושלום על כל ישראל, ישראל אליעזר ב"ר יואל הלוי. ורבינו ברוך מצא בספר הישר של ר"ת זצ"ל שפירש כן בבבא בתרא פ"ק דאין רשאין בני העיר להסיע על קצתן אא"כ נאותו כולם.