תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק רכ״ב סימן ב׳

תשובה. ג' אלה בני נח נוחים לשמים ולבריות, דורשים אתים וגמים חורתים, כריתים ופליתים, שמעתיים סוכותיים יודעי בינה לעתים, באתם לתהות בנו והננו נבעתים מפני שאלתכם ששאלתנו ולא יכולנו לדקדק ולעיין כל הצורך כי השליח לא רצה לעכב הנה, ולכאורה נראה לנו על ראובן שתקף את הקהל לדין על שלא הניחוהו לשבע, והלכו ואמרו לעבדי ההגמון ליקח המשכון כו' נראה לנו שהדין עם ראובן דהא דאמרינן הפקר ב"ד הפקר זהו כשגוזרין דבר על האדם שהוא יכול לקיים ואם הוא במרד ובמעל מפקירים נכסיו כדאמר בהגוזל בתרא (קי"ז א') ובמועד קטן דומיא דכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת הזקנים והשרים יחרם כל רכושו אבל אם יארעו אונס חלילה להפקיר נכסיו דאונס רחמנא פטריה וכ"ש הכא שגוזרים ומחייבים אדם לתת מה שאין לו דאטו רבים גזלנים נינהו חלילה כדאמר בב"ב פרק המוכר פירות (ק' א') ולר' אליעזר רבים גזלנים נינהו בתמיה, ומתוך דבריכם הבינו שהקהל לא גזרו על שום אדם לתת כי אם משלו המיוחד לו ולא משל אחרים וא"כ למה נחייב את ראובן לתת מה שאין לו, והא דאמרינן בהשותפין (ח' ב') רשאין בני העיר להסיע על קיצתן זהו נמי בדבר שהוא תקנת הצבור ויש בידם לקיים הדבר ואי איכא אדם חשוב לאו כל כמיניהו להתנות ולהסיע בלא דעתו כדאמר התם גבי הנהו טבחי וכדתנן נמי באלו מציאות (ל' ב') גבי אבדה היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל, אם יש שם ב"ד מתנה בפני ב"ד אם אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם ומייתי עלה (שם ל"א ב') עובדא דאיסור ורב ספרא דעביד עסקא בהדי הדדי וכו' ומעתה יש לתמוה מהא דתנן בהגוזל בתרא (קט"ו א' ב') זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש וכו' עד אם אמר לו אני אציל את שלך ואתה נותן לי דמי ייני חייב ליתן לו ומשמע שמועיל תנאם אפילו בלא ב"ד וי"ל דלא דמי דגבי אבדה שהתורה חייבתו לאו כל כמיניה להתנות שלא בפני ב"ד וכן גבי טבחות מילתא דשייכא בה כל בני מתא לאו כל כמינייהו לשנים להתנות לעשות תנאי בלא שאר בני מתא אבל דבר שאין כי אם בין אדם לחברו למה לא יתנה כל אדם מה שיחפוץ, וכי אם ישכור פועל יש לו לילך לפני ב"ד ולעשות תנאי ומדאמר התם בהגוזל בתרא (קט"ז א') בגמרא לימא ליה משטה אני בך מכלל דשלח בב"ד מיירי מתניתן דאי בב"ד היכי מצי למימר משטה אני בך ואההיא דמשטה אני בך יש לתמוה אם אדם עשה תנאי עם חברו לכתוב לו ספר או לעשות לו שום מלאכה יקרה ואח"כ יתחרט ויאמר אני נותן שכירות יותר מדאי ומשטה אני בך אתמהה וצ"ע וגבי עובדא דהנהו טבחי דהשותפין (ט' א') נראה דאפילו בקנין סודר לא הוי מהני תנאם משום דקנין דברים בעלמא הוא וכ"ש הכא שלא יועיל מה שגוזרין על האדם לעשות ולתת מה שאין בידו והא דאמר (שם ס' ב') אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן יכולין רוב הציבור לעמוד בה ומשמע הא אם יכולין רוב הציבור לעמוד בה גוזרין אפילו על המיעוט שאין יכולין לעמוד בה, י"ל דההיא לא מיירי להוציא ממון מיד אדם אבל להוציא ממון כי הכא לא ועוד שצווח כנגדם ואומר איני יכול לכנוס בגזרתם, ועוד דהכא בעובדא דקמן אין שום אדם יוכל לעמוד שיתן מה שאין לו, ומה שחלה החרם על יונתן בן שאול והוצרכו לפדותו אעפ"י שלא שמע החרם ולא ידע ולא קבל עליו י"ל שאני התם דאנן סהדי אילו היה שם היה מקבלה, ומהא דאמר בגיטין פרק השולח (ל"ו ב') כי תיקן הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דר' אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא אבל כ"ע לא, אין להביא ראיה משם לפי' ר"ת זצ"ל שפסק אין הלכה כך, ועוד דהתם מיירי לענין פרוזבל לאפקועי ממונא לכ"ע אפי' חוץ לעירם הילכך בעינן בי דינא דומיא דרב אמי ורב אסי אבל במקום שאין גוזרין כי אם על בני עירם לא דמי להתם, ומן ההודאה שאומרים ראשי הקהל שהודה בפניהם אינה הודאה בעינינו, חדא שבלשון תימה אמר להם לפי דבריו ועוד שהם בעלי דיניו כל זמן שלא נתנו מס שלהם ואיך יעידו עליו והתניא בחזקת הבתים (מ"ג א') בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר כו', ודאי אם ראובן גברא דאמיד הוא והקהל עשו תקנם שלא לקבל שבועות מפני תקנת הקהל יתכן לכוף את ראובן לתקנתם, אבל אי לא אמיד למה ירדפוהו בחנם לקונסו ממה שאין בידו השתא מדידהו יהבינן ליה להחיותו ואת בניו עמו איך יקחו ממנו, ואם אינו חשוד על השבועה למה לא ישבע ויפטר מאחר שצוח מתחלה ועד סוף, ועוד שהקהל רצו לקבל שבועה מאחרים ולמה יגרע מהם ואפילו אם יש להטות הדברים על פי ההלכות לחובתו של ראובן מאחר שהוא דחוק, טוב הוא להקהל ליכנס עמו לפנים משורת הדין ועל זה נאמר למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור כדאמר שלהי השוכר את האומנים כה"ג, ושלום לכם עשרת מונים יהודה ב"ר קלונימוס, משה ב"ר מרדכי, ברוך ב"ר שמואל.