תשובות מהר״ח אור זרוע · חלק א׳ סימן ב׳

היו עריבים עלי דבריך ידידי הר' משה ובקוצר אודיעך אשר עם לבבי כי נראה לי שאם סח בין לבישת הטליתות הוי הפסק כמו בין תפלה לתפלה. ומה שהקשית אם כן לגבי אותו טלית עצמו נמי יהיה הפסק זה יקשה לי גם גבי תפלין כשסח כי היכי דחוזר ומברך על של ראש יחזור ויברך על של יד, בין לפרש"י בין לפר"ת אלא מאי אית לך למימר אין לברך על המצוה אלא בתחלת קיומה וכן אתה מוצא במזוזה ובישיבת סוכה, ומה שהעדת משם מורי רבינו תמיה אני אם סיחה לא הוי הפסק למה חוזר וברך על טלית קטנה בבית ואי הוי הפסק למה לא ברך על הקטנה בבית ויחזור ויברך על הגדולה אפילו בעוד הקטנה עליו דהא כל חדא וחדא מצוה באפי נפשה היא שאם היו עליו ב' טליתות של ד' כנפיים ובאחת יש ציצית ובאחת אין ציצית פשיטא שהיה עובר בעשה על אותה שאין בה ציצית ואין להאריך. ואבא מרי זצ"ל כתב בשם רבינו אבי העזרי ז"ל שאפילו לא סח בין שחיטה לשחיטה שחוזר ומברך כי גופין מחלקין וראייתו מבעשור שבחומש הפקודים דמשמע התם דב' תורת צריכי ב' ברכות וא"כ הוא הדין בב' טליתות. ושמא זה היה טעם של מורי רבינו ז"ל כי לפעמים לא היה צריך להסיח בין הטליתות וגם לא היה רשאי להסיח בלא צורך לחייב עצמו בברכה כיון שיכול ליפטר בברכה אחת כמו שמשמע פרק בא לו. ואז היה מסתפק אם היה צריך לחזור ולברך על הגדולה אפילו בלא הפסק כדברי רבינו אבי העזרי זצ"ל אם לאו, והוי מפיק נפשיה מפלוגתא כי כן היה דרכו. אבל לאחר התפלה היה ממתין עד שהיה צריך להסיח וכשצריך אין חייב לשתוק לכן נראה לי שסיחה ודאי הוי הפסק וכשלא סח בנתיים אם בשעת הברכות נתכוין לברך על ב' הטליתות אין צריך ברכה אחרת ואם לא נתכוין אלא לפטור את שהוא לובש משמע מלשון אבא מארי זצ"ל שצריך לחזור ולברך וצריך לדקדק ושלום כ"ד חיים בן הרב ר' יצחק נב"ה.