כרך של רומי · חלק ט׳ סימן ו׳

הראיתיך בעיניך הידיד! כי דוקא באותו נדון דמדינא שריא ע"ז התירו פרושים את הדבר לפלפל בעיקרי הדברים ואם התלמידים מתוך למודם יעמדו על התירן של דברים הנח להם וילמדו ההתר לא כן בדבר דאינו מבורר כל כך וגם שהענין עצמו הוא כל כך דק שנוכל לטעות בו ולהתיר את האיסור. וכמו שהוא באמת נדון שלפנינו וכמו שיבא. וא"כ לא דמי אלא לאותה שאמרו בפ"ק דחולין דט"ו ע"א בענין מחלוקת ר"מ ור"י במבשל בשבת בשוגג דר"מ ס"ל יאכל ור"י ס"ל לא יאכל וע"ז אמרו שם בתלמודא כי מורי להו רב לתלמידיה מורי להו כר"מ וכי דריש בפרקא דריש כר"י משום עמי הארץ וכתבו התוס' שם ד"ה מורי. דמדמורי רב לתלמידיה כר"מ שמע מינה הלכה כר"מ אבל הרשב"א בחי' לשם כתב וז"ל. ולענין פסק הלכה יש מי שפוסק כר"מ הואיל דמורי רב לתלמידיה כר"מ אבל הרב בעל ההלכות ורב אחא משבחא פסקו כר"י וכן פסק הרמב"ם ז"ל דהא רב דריש בפרקא כר"י משום ע"ה. והשתא ליכא לאורויי כר"מ דהא נפישי ע"ה. עכ"ד והריב"ש סי' שצ"ד בתשו' שהשיב לפאנפאלונא לה"ר חיים גאליפאפא נ"ע שהיה אומר דעכשיו אין להעלים ההתר משום ע"ה כי כלם חכמים ונבונים ויודעים את התורה ובקיאים בדקדוקי מצות וכו' וכו' ע"ז שפך כאש חמתו הריב"ש ואחר שהאריך להראות הכל בהפך בראיות מופתיות כאשר עינינו רואות וכלות היום הזה ככל אשר דבר והודיע הריב"ש ז"ל מצב דורו וגם הביא הסוגיא הנז' וסיים וכתב וז"ל: ותמה על עצמך (והרבה ישיבות שם כפירש"י בפ"ק דגיטין) סורא אתריה דרב לאו בני תורה ופאנפאלונה בני תורה! ראה בעיניך דברי הרמב"ן בחי' לחולין עלה דההיא דכי מירי רב לתלמידיה מורי להו כר"מ כתב וז"ל. ולענין פסקא דשמעתתא ראיתי לבעל הלכות ולרב אחא משבחא גאון שפסקו כר"י וכן עיקר חדא דרב דריש בפרקא כר"י משום ע"ה ואפי' אורויי נמי לית לן לאורויי השתא הכי דנפישי ע"ה ע"כ. ראה כמה רחוקה דרכך מדרכו עכ"ד הריב"ש ז"ל. ועיין תשו' מוהר"י בירב ז"ל הובאה בשו"ת מוהרלנ"ח דרצ"ח ע"ג שהשתמש בכל זה ובלשונו של הריב"ש ז"ל ולא הזכירו וידענו כמה היה בקי מוהר"י בירב ז"ל בתשו' הריב"ש. ומוהרלנ"ח שם דש"ו ע"ג כתב דכל דוכתא דמחמרינן לע"ה הוא משום דמסרכי פי' דמדמו מילתא למילתא ומקילין בדוכתא אחריתי ולאו משום דעברי בזדון עכ"ד ויש להביא ראיה לדבריו ממ"ש במס' שבת דח"ל רע"א רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא מבשל הוא דלא אתי לאערומי ופרש"י דלא אתי לאערומי ולעשות במזיד ולימר שוגג הייתי דלא נחשדו ישראל על השבתות ע"כ והם ממש דברי מוהרלנ"ח ז"ל ודוק. יהיה איך שיהיה או משום דעבדי בזדון או משום דמקילין עכ"פ כל הראשוני' ואחרוני' מסכימ"ים ומעריב"ים שלא להורות בדבר דיש לחוש שמא ע"ה יסתבך מענין לענין וא"כ גם אנחנו בתשו' זאת בהביאני צדדי ההתר כמו חלקי הסותר כדרך ההורדה יש לחוש שמא מתוך דברינו ילמדו להתיר בדברי' האסורי' וע"כ שתיקותינו יפה לנו: