כרך של רומי · חלק ו׳ סימן ו׳

ואומר הנה מה שנכנסת ידידי בתחי' דבריך להשיב שואלך דבר במה שקרא לתפלה מ"ע והראית לו המחלוקת הידועה אי תפלה הוי מדרבנן או מדאורייתא. ומפני זה בבואך לדעת הרמב"ם דס"ל דהוי מדאורייתא הוכרחת למשכוני אנפשך ולומר דאינו מדאורייתא כי אם פעם ביום וכיוצא משאר הדחיות מספרך אשר כתבת. ואני אומר כי כל זה אינו ענין לנדון שלפנינו שמחלקותן של ראשונים הללו לא הרים דגליו אלא בעצם חיוב הפרטי הישראלי בתפלתו זכה הא ביחיד. אבל להתפלל הא בציבור שזהו נדון שלפנינו בזה ליכא ריח מחלוקת בשום אופן. וכבר ידעת מ"ש הרב המבי"ט ז"ל בס' בית אלהים שער היסודות פ' ח"ל דפ"א ע"ד וז"ל. וזהו הטעם אצלי על מה שנראה כי באותו זמן לא היו מתקבצים ישראל בכל מקומות מושבותיהם ערב ובקר וצהרים במקום מיוחד להתפלל בו תפלת ציבור אלא כל א' היה מתפלל ביחיד במקום שיזדמן לו כי לא מצאנו בנביאים וכתובים תפלת ציבור עד אחר החרבן שתקנו אנשי כנ"הג ח"י ברכות ודברים שבקדושה שאין בפחות מעשרה. וגם כי משה תקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשני ובחמישי ושבת והוא בכלל הדברים שאינן בפחות מעשרה ואפי' הכי לענין התפלה שלא היתה סגנון אחד בפי הכל אלא כל אחד כפי צחות לשונו נר' שכל אחד היה מתפלל ביחיד במקום שיזדמן לו והיתה תפלתו נשמעת כשל רבים לפני השכינה הנגלית במקום הקרבן ואפשר ג"כ שהיו מתקבצים בבתי כנסיות בב' ובה' לפחות מימי משה רבינו ע'"ה שתקן קריאת התורה בהם והיו מתפללים גם כן אז בציבור כל אחד כפי כחו ולא היתה שם חזרת תפלה כי לא היה נוסח מיוחד לה אלא כל אחד היה יודע ובקי בטיב הלשון ויודע לסדר תפלתו למה שנצטרך עכ"ד. והעתקתי כל דבריו כי אפשר אינו בנמצא ביד כל אדם וגם שאנו צריכים לו כמו שיבא לקמן: